צילום: אוראל כהן
תחרות בריאה או פתח לצרות?
לפי הגישה הבריטית, המדינה לא יכולה להחליט עבור האזרח מה לעשות עם החיסכון שצבר. יש בה היגיון, אך גם סיכונים
הגישה הבריטית החדשה ברורה מאוד: המדינה היא שמכריחה את האדם לחסוך לגיל פרישה, ולכן היא לא יכולה להחליט עבורו מה לעשות עם החיסכון הצבור.
הבריטים מסבירים כי אף על פי שיש להם שוק אנונות, אין באמת תחרות ומגוון אפשרויות לציבור החוסכים, שעד כה נכפתה עליהם רכישת קצבאות.
הרעיון הוא שברגע שהחיסכון יהיה בשליטה מלאה של החוסך, יקומו גופים נוספים שיוכלו לנהל עבורו את הכסף עם מרווח גמישות גדול יותר ואופציות משיכה מגוונות יותר. הצבירה תוכל להיות מנוהלת על ידי מנהל תיקים, או באמצעות חברות שילוו את כספי החוסכים תמורת תשלום קופון חודשי. חברות הביטוח שירצו להמשיך למכור אנונות יידרשו להציע תנאים משופרים.
לכאורה, גישה ראויה. חוסכים שירצו למשל לסייע לילדיהם ברכישת דירה או מכונית חדשה, או לחלופין יבקשו לקנות לעצמם דירה למטרות השקעה, יוכלו לעשות זאת תוך שליטה מלאה על כספם. חברות עסקיות יוכלו להשתמש בכספים לצורך מימון בתמורה לקופון חודשי, תוך הקטנת הסיכון בדמות מתן ביטחונות. גם המדינה תוכל להשתמש בכספים לצורך פיתוח תשתיות ולהציע בתמורה תשלומים חודשיים. בדומה, חוסך ללא שארים (ילדים ואשה) יוכל לנהל את כספו בעצמו ולא להפקיד אותו בידי חברת ביטוח, כך שאם ימות שנים ספורות לאחר תחילת משיכת הקצבה, כל הסכום יישאר אצל חברת הביטוח. במקום שחברת הביטוח תיקח נתח מהקצבה באמצעות דמי ניהול לא תחרותיים, החוסך יוכל לבחור כיצד לנתב את כספי החיסכון.
אלא שיש גם צד שני למטבע: החשש הלא מופרך של אנשי משרד האוצר מפני מהלך דומה לרפורמה הבריטית הוא כפול. ראשית, החוסך הישראלי עלול להתפתות לבזבז את הכסף שחסך ולכלות את כספו טרם מותו. מעבר לזה, שנאת הסיכון של החוסך עשויה לגרום לו להשאיר את הכסף בבנק, אך אם יעשה כן הסכום יצבור ריבית נמוכה ולא מספקת לאורח חיים סביר עד גיל פרישה.
הדבר נכון במיוחד בסביבת הריבית הנמוכה. הציבור לא בהכרח יידע להשתמש בכלים הקיימים לייצר תשואה ראויה על החיסכון, והיום ברור שהחיסכון לכשעצמו, ללא תשואה, אינו מספק לתוחלת החיים המשוערת של החוסכים.
החשש השני, והלא פחות מהותי, הוא שגופים רבים יפתו את הפנסיונרים להעביר לידיהם את סכומי הכסף האדירים שיגיעו, בתמורה לתשואות פנטסטיות. כך למשל עשויים לצוץ גופים כמו קרן אור של חיליק טפירו, שפיתתה באחרונה משקיעים לשים אצלה חסכונות בתמורה לתשואה של8% בשנה. כיום הקרן בהליכי פירוק על רקע התערבות רשות ני"ע, והחוסכים נלחמים לראות את כספם חזרה.
לא בכדי, הרפורמה הבריטית החדשה כוללת רכיב ייעוץ, שנועד להסביר לחוסכים את הסיכויים והסיכונים שבניהול עצמאי של הכסף. באוצר חוששים מאוד ממהלך כזה על רקע חוסר המודעות הפיננסית של הציבור הישראלי. בשורה התחתונה, הסיכוי שהרגולטור הישראלי יחקה גם הפעם את הקולגה הבריטי הוא נמוך עד אפסי.
4 תגובות לכתיבת תגובה