צילום: בלומברג
אוסטרליה, תברחי מהר מהחלום האמריקאי
ראש הממשלה האוסטרלי שואף ליישם את המודל האמריקאי לצמצום החוב הציבורי, אבל שוכח שהחוב בארצו הוא מהנמוכים במדינות ה־OECD. מעבר לכך, לעומת האמריקאים, האוסטרלים נהנים מעלייה בהכנסה החציונית
לטוב ולרע, הפולמוסים הכלכליים־פוליטיים המתקיימים בארה"ב זוכים לעתים קרובות להדים במקומות אחרים, ללא כל קשר למידת הרלבנטיות שלהם. ממשלתו הטרייה של טוני אבוט משמש מקרה מבחן לתופעה הזו.
כמו במדינות רבות אחרות, ממשלות שמרניות פועלות ליישום קיצוצים בהוצאות הציבוריות, בטענה כי גירעונות פיסקאליים מסכנים את עתידן. במקרה של אוסטרליה, עם זאת, ההנחות הללו לא זוכות לתמיכה, אבל אין זה מונע מממשלת אבוט לסחור בהן.
גם אם מקבלים את הטענה של כלכלני הרווארד כרמן ריינהארט וקנת' רוגוף כי שיעורי חוב ציבורי גבוהים משמעם צמיחה חלשה יותר, השקפה שהם מעולם לא ממש ביססו, אוסטרליה אינה קרובה אפילו לסף הזה. שיעור החוב־תוצר שלה הוא רק קמצוץ מזה של ארה"ב, ואחד הנמוכים בקרב מדינות ה־OECD.
מה שמשפיע יותר על צמיחה ארוכת טווח הוא השקעות בעתיד, כולל השקעות ציבוריות חיוניות בחינוך, בטכנולוגיה ובתשתיות. השקעות מסוג זה מבטיחות כי כל האזרחים, ואין זה משנה אם נולדו להורים ממעמד נמוך, יוכלו לממש את הפוטנציאל שלהם.
קיים משהו אירוני מאוד בחשיבות שמייחס אבוט למודל האמריקאי כשהוא יוצא להגן על "הרפורמות" שממשלתו מציעה. אחרי הכל, המודל הכלכלי האמריקאי נכשל עבור רוב האמריקאים. ההכנסה החציונית בארה"ב היא נמוכה יותר היום מאשר היתה לפני רבע מאה - ולא משום שהפריון שרוי בקיפאון, אלא בגלל שהשכר שרוי בקיפאון.
המודל האוסטרלי נחל הצלחה רבה יותר. אכן, אוסטרליה היא אחת הכלכלות הבודדות מבוססות הסחורות שלא נפלה קורבן לקללת המשאבים הטבעיים. באופן יחסי, רבים שותפים לשגשוג הזה. ההכנסה החציונית למשק בית צמחה בשיעור שנתי ממוצע של יותר מ־3% בעשורים האחרונים, כמעט פי שניים מהממוצע ב־OECD.
אין ספק, בהינתן שפע המשאבים הטבעיים שלה, אוסטרליה היתה צריכה להתגאות במידה רבה יותר של שוויוניות. אחרי הכל, המשאבים הטבעיים של המדינה אמורים להיות שייכים לכלל תושביה, והתמלוגים שהם מניבים צריכים לספק מקור הכנסה שישמש לצמצום רמות אי־השוויון. מיסוי גבוה של משאבים טבעיים אינו נושא בצדו את התוצאות שנגזרות ממיסוי חסכונות או עבודה (משאבי עפרות ברזל וגז טבעי אינם יכולים לעבור לארץ אחרת כדי להימנע ממיסוי). אבל, מדד ג'יני האוסטרלי לאי־שוויון גבוה בשליש מאשר זה של נורבגיה, מדינה עשירה במשאבים, שעשתה עבודה טובה במיוחד בניהול העושר שלה לרווחת כל אזרחיה.
מגזר פיננסי מנופח
עולה התהייה, האם אבוט וממשלתו אכן מבינים מה קרה בארה"ב? האם הם מבינים שמאז תחילת עידן הדה־רגולציה והליברליזציה בשלהי שנות השבעים, הצמיחה בתמ"ג הואטה באופן חד, והצמיחה שכן נרשמה, היטיבה באופן מיוחד עם האלפיון העליון? האם הוא יודע שקודם ל"רפורמות" הללו, ארה"ב לא סבלה משבר פיננסי, התרחשות יומיומית עתה ברחבי העולם, במשך חצי מאה, וכי הדה־רגולציה הולידה מגזר פיננסי מנופח שמשך אליו צעירים מוכשרים רבים אשר במציאות אחרת היו מקדישים את הקריירה שלהם לפעילויות פרודוקטיביות יותר? החדשנות הפיננסית שלהם הפכה אותם לעשירים מאוד, אבל גררה את ארה"ב ואת הכלכלה הגלובלית לסף אבדון.
השירותים הציבוריים באוסטרליה הם מושא לקנאה בעולם כולו. מערכת הבריאות שלה מספקת תוצאות טובות יותר מאשר האמריקאית, בשבריר העלות. יש לממשלת אוסטרליה תוכנית הלוואות לחינוך שמאפשרת ללווים לפרוס את התשלומים למשך יותר שנים במקרה הצורך, ואשר במסגרתה, אם ההכנסה שלהם היא נמוכה במיוחד בסופו של דבר (אולי משום שהם בחרו בעבודה חשובה אך ששכרה נמוך, למשל חינוך או שירותי דת), הממשלה מוחלת להם על החוב.
הניגודיות מול ארה"ב היא קיצונית. בארה"ב חובות הסטודנטים, השרויים היום בגירעון של 1.2 טריליון דולר (יותר מחובות האשראי), הופכים לנטל על הלווים ועל הכלכלה. המודל הפיננסי הכושל של ארה"ב לחינוך גבוה הוא אחת הסיבות לכך שמבין הכלכלות המפותחות, ארה"ב היא עתה הכי פחות שוויונית מבחינת הזדמנויות, כאשר הסיכויים של אמריקאי צעיר להצליח תלויים בהכנסה ובהשכלה של הוריו יותר מאשר בכל מדינה מפותחת אחרת.
השקפותיו של אבוט לגבי השכלה גבוהה מרמזות גם כי הוא אולי לא מבין עד הסוף את סוד ההצלחה של אוניברסיטאות העילית בארה"ב. הרווארד, ייל וסטנפורד הגיעו למעמד שלהן לא בעקבות תחרות מחירים או תמריצים לרווח. אף אחת מהאוניברסיטאות הגדולות של ארה"ב אינה מוסד לשם רווח. הן כולן מוסדות שלא למטרת רווח, אם ציבוריים ואם נתמכים על ידי תרומות גדולות בעיקר של בוגרים או קרנות.
ניצול צעירים מעוטי יכולת
קיימת אמנם תחרות בין האוניברסיטאות הגדולות בארה"ב, אבל מסוג אחר. הן מתחרות על מענקי מחקר ממשלתיים. האוניברסיטאות למטרת רווח, לעומת זאת, שלא קיימת עליהן רגולציה, "מצטיינות" בשני מישורים: היכולת לנצל צעירים מרקע סוציו־אקונומי נמוך בכך שהן גובות שכר לימוד גבוה מבלי לתת להם שום דבר בעל ערך והיכולת לבצע לובינג להשגת כספים ממשלתיים ללא רגולציה, ולהמשיך את התנהלותן הנצלנית.
אוסטרליה צריכה להיות גאה בהצלחות שלה, שיכולות לשמש דוגמה לשאר העולם. יהיה זה מצער מאוד אם חוסר הבנה של מה שהתרחש בארה"ב, בשילוב מנה גדושה של אידיאולוגיה, יגרום למנהיגיה לתקן את מה שבעצם לא שבור.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה