אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
נסחטת? שא בהוצאות, סחטת? שלם מס מלא צילום: עידן מילמן

נסחטת? שא בהוצאות, סחטת? שלם מס מלא

השופט המחוזי אחיקם סטולר דחה בקשה להכיר בדמי סחיטה ששילם בעל חברה כהוצאה לצורכי מס. מלבד "תקנת הציבור", שלפיה אין להכשיר פעילות עבריינית, קבע ביהמ"ש שהסחיטה במקרה זה היתה אישית ולא "עסקית"

15.07.2014, 09:38 | משה גורלי

מתברר שאין הדדיות במס הכנסה: הוצאות שנכפו מפעילות לא חוקית לא יוכרו כהוצאות. לעומת זאת, הכנסות מפעילות לא חוקית יחויבו במס. פסק דין חדש חיזק את הסירוב להכיר בהוצאות כאלה, בעיקר מפני שהעבריינות במקרים אלה כוונה כלפי בעל העסק ולא כלפי העסק. פסק הדין לא קבע מסמרות באשר להוצאות על עבריינות שכוונה כלפי העסק, אבל ניתן לשער שהתוצאה תהיה דומה.

קראו עוד בכלכליסט

חברת תיווך נדל"ן בבעלותו ובניהולו של עזרא בר־נתן ביקשה ממס הכנסה להתיר לה לנכות דמי סחיטה ששילם בר־נתן כ"הוצאה בייצור הכנסה". הסוחט, יאיר זוהר, הורשע ונקבע כי שלשל לכיסו חצי מיליון שקל.

בשנת 2008 החליטו בר־נתן ואשתו לשים קץ למעשי הסחטנות של זוהר ולהפסיק לשלם לו, והגישו תלונה במשטרה. בעקבות זאת נפתח נגד זוהר הליך פלילי, שהסתיים בהרשעתו בידי השופט זכריה כספי.

לאחר ההרשעה של הסוחט, הגישה החברה של בר־נתן דו"ח מתוקן למס הכנסה, אולם פקיד שומה רחובות סירב להכיר בסכומי הסחיטה כהוצאות. השופט אחיקם סטולר מבית המשפט המחוזי מרכז קיבל את עמדת מס הכנסה.

השופט אחיקם סטולר. אפשר למסות כל פעילות, צילום: עידן מילמן השופט אחיקם סטולר. אפשר למסות כל פעילות | צילום: עידן מילמן השופט אחיקם סטולר. אפשר למסות כל פעילות, צילום: עידן מילמן

הסחיטה לא כוונה אל החברה

סטולר ייחד את הסחיטה כמכוונת אישית כלפי בר־נתן ולא כלפי החברה, אף שהכסף נמשך מקופת החברה: "אני סבור כי בר־נתן שילם את דמי הסחיטה מחשבון החברה ולא מחשבונו האישי מהסיבה הפשוטה שלא היו כספים בחשבונו האישי". לגופו של עניין קבע השופט סטולר שהסחיטה כוונה לבר־נתן עצמו ולא כלפי החברה והוא שילם לסוחט כדי להגן על עצמו ועל משפחתו, "כך שלא היה מדובר במטרה עסקית אלא אישית".

השופט הוסיף נימוקים "עסקיים" שהעידו על אופייה האישי והלא־עסקי של הסחיטה: "המערערת (החברה - מ"ג) לא הציגה מסמכים המעידים שההוצאות שהוציאה החברה לתשלום דמי הסחיטה שימשו אותה בייצור הכנסתה. משמע שהחברה לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש ממנה".

וחוץ מזה, מציין השופט סטולר, "בשנים שבהן בוצעה הסחיטה מבעל החברה גדלו ההכנסות בשיעור ניכר והתוצאה המתבקשת היא שביצוע הסחיטה לא השפיע על רווחי החברה".

האם התוצאה היתה משתנה אילו איומי הסחיטה היו מכוונים כלפי לקוחות, ספקים או שריפת משרדים ופוגעים ישירות בחברה ולא מתמקדים רק בבעליה? נראה שלא.

בעיקר מפני ש"תקנת הציבור" לא תשלים ולא תכשיר הוצאות שנכפו על ידי פעילות עבריינית. התשובה לבעל עסק כזה תהיה: תתלונן במשטרה או שתשקיע את הכספים בחברת אבטחה שתגן על העסק. ולא, אין הכוונה לתשלום לארגון פשע ה"מתחרה" בסוחט.

עניין זה של ניכוי הוצאות "עברייניות" עלה באימוץ האיסור החקיקתי לשחד אנשי ממשל במדינות זרות. במדינות מסוימות לא ניתן לזכות במכרז ללא מתן שוחד לגורם כלשהו בממשל המקומי. ובכל זאת, ארה"ב, ובעקבותיה ארגון ה־OECD וישראל, נטלו על עצמם להתמודד עסקית עם יד אחת קשורה מאחורי הגב באמצעות האיסור לתת שוחד. האם השוחד הוא תנאי עסקי רק במדינות העולם השלישי? לא בטוח. כזכור, שמואל דכנר, הפרויקטור של הולילנד, הסביר ליזם הלל צ'רני שגם כאן "שום דבר לא זז" בלי שוחד.

עמדת המדינה בתיק היא נחרצת: "הלכה היא כי אין להכיר בהוצאות בלתי חוקיות או כאלו המנוגדות לתקנת הציבור במסגרת דיני המס, וזאת גם אם ההוצאה יוצאת כולה בייצור הכנסה (כמו במקרה של תשלום שוחד לצורך קידום עסקי הנישום). זאת, משום שהעיקרון של גביית מס אמת נסוג מפני עקרון־העל של שמירה על החוק ושל תקנת הציבור".

שמואל דכנר. "שום דבר לא זז בלי שוחד", הסביר להלל צ שמואל דכנר. "שום דבר לא זז בלי שוחד", הסביר להלל צ'רני | צילום: דמיטרי שביצ'נקו שמואל דכנר. "שום דבר לא זז בלי שוחד", הסביר להלל צ

הקלות של הלבנת כספים בעת גביית מס

אלא שהשמירה על החוק ועל תקנת הציבור אינה מהווה מכשול בפני הרשויות בגביית מס על הכנסות שמקורן בפעילות עבריינית. כלומר, גם כסף "מלוכלך" יולבן ויתקבל בברכה אצל רשויות המס, ובצדק.

התובנה הזו נולדה בעקבות הכישלון המפורסם של רשויות החוק בארה"ב להרשיע את המאפיונר אל קאפונה, שהומר בהצלחה לפגוע בעסקיו ובכיסו על ידי אכיפה של חוקי מס הכנסה.

ואכן, הנשק הזה אפקטיבי גם היום והשימוש בו הולך ומתרחב: לפגוע בפשיעה המאורגנת באמצעות רגולציה, חילוטים, הלבנת הון ומס הכנסה.

בישראל היו כמה פסקי דין שהכירו באפשרות למסות רווחים של זונה. ועם זאת, מכיר מס הכנסה בהוצאות חוקיות שנלוו לפעילות בלתי חוקית זו - למשל, הוצאות על רכישת אמצעי מניעה או הוצאות רפואיות.

וחזרה מהכנסות להוצאות שמחברת בין הטיפול באל קאפונה להחלטה של השופט סטולר: נסחטת? שא בהוצאות; סחטת? שלם מס מלא.

השופט סטולר דחה את בקשת החברה של עזרא בר־נתן וחייב אותה לשלם למס הכנסה שכר טרחה והוצאות משפט של 25 אלף שקל. ועכשיו צריך לראות אם תבקש החברה לנכות גם את הסכום הזה כהוצאות.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות