המדינה על סף הסדר עם החברה לישראל בנושא מניית הזהב בצים

בפתיחת ערעורה של המדינה על פסק דינו של השופט זרנקין בבית המשפט המחוזי בחיפה, שלחו הבוקר שופטי העליון יורם דנציגר, עוזי פוגלמן ונועם סולברג את הצדדים להידברות.

עורכי הדין לימור פלד מטעם המדינה וצורי לביא מטעם צים הצליחו, לאחר שעות ארוכות של מו"מ, להגיע למתווה הבא שטעון אישור של החברה לישראל ושל הממשלה: פסק הדין בחיפה יבוטל, בעתיד תידון מניית הזהב ב"בית משפט מוסמך" (כפי הנראה מינהלי) ולא בבית משפט של חדלות פירעון.

ולגופו של הסדר, המדינה חיזקה את מעמדה בקבלת המידע בעסקאות להעברת מניות שבין 24% ל־35%. בית המשפט המחוזי בחיפה קבע, בניגוד לעמדת המדינה, שזכות הסירוב שלה תעמוד מעתה רק על מכירת 35% ומעלה, ולא 24% כפי שנקבע במניית הזהב. לכן היה חשוב למדינה לחזק את מעמדה בזכות למידע במתחם החדש. ועתה היא גם תקבל 30 יום לבחינת המידע וגיבוש עמדה לגביו. על שתי נקודות אלה התנהל קרב עיקש.

"ממילא מניית הזהב לא שווה שום דבר"

בשלב מסוים פקעה סבלנותו של השופט יורם דנציגר. "זו התקטננות", התרגז על לביא שלא הצליח להגיע להסכמה עם פלד על מיקומן של המלים "בין היתר" בנוסח.

במרכז ערעורה של המדינה עמדה טענת היעדר הסמכות של המחוזי בחיפה לדון בהסדר הנושים מפני שמניית הזהב היא החלטת ממשלה שניתן לתקוף רק בבג"ץ. בערעורה תקפה המדינה לא רק את סמכותו של המחוזי אלא גם את היעדר הכלים שלו להכריע בשאלות שאינטרס ציבורי רחב כרוך בהם. 

הצדדים, שיצאו להידברות ממושכת, נחלקו בשאלת המידע שתקבל המדינה על העסקאות הצפויות. המדינה ביקשה לקבל מידע מלא על פרטי הצדדים בהעברת המניות. אנשי צים והחברה לישראל טענו שהמדינה מבקשת מידע שאינה זכאית לקבל והמלים "בין היתר" יאפשרו לה לעכב עסקאות בטענה שלא קיבלה את המידע המלא. השופט דנציגר הטיח בבא כוחה של צים עו"ד לביא: "אני הייתי דורש לקבל את כל המידע הרלבנטי".

אוניה של צים בנמל חיפה | צילום: אריאל ורהפטיג

לביא טען שכל חריגה מהמתווה שהציע זרנקין צריך לחזור לאסיפה הכללית של בעלי המניות של צים. "גם כך", אמר, "החברה לישראל החליטה להזרים לצים 200 מיליון דולר, כשאנטרופי העריכה את השווי ב־70 מיליון שקל. ועכשיו אתם רוצים להוסיף עוד מגבלות, וממילא", הוסיף והצליח להרגיז שוב את דנציגר, "מניית הזהב לא שווה כלום". "המניה שווה", השיב השופט.

"המדינה עושה הכל כדי לטרפד את ההסדר"

במסדרונות רחשו האינטרסים. כמו בבית המשפט המחוזי, ניסה כל צד לשכנע שהקטסטרופות שהוא מזהה הן האמיתיות. לצים ולחברה לישראל הצטרפו נציגי האג"ח (עו"ד אברמי וול מפישר בכר חן וול אוריון) ונציגי הבנקים הזרים (עו"ד אלן סאקס ויניב דינוביץ' מהרצוג פוקס נאמן). התרחיש הגרוע מבחינתם הוא קריסת ההסדר וקריסה מיידית של צים. הסכנה האמיתית לשיטתם היא האפשרות של כל נושה לתפוס כחלק מהחוב כל אונייה בכל מקום בעולם. ואחרי שהאונייה הראשונה תיתפס, יתרחש פירוק דומינו מהיר. אוניות נוספות ייתפסו, לקוחות לא יטעינו יותר מכולות, ספקים לא ימכרו באשראי דלק. "ואז", הם אומרים, "יאיר לפיד יוכל לתלות את מניית הזהב במשרד ולעשות ממנה עפיפון".

הם כועסים על אדישות המדינה לסכנה זו. "יכול להיות שהמדינה כועסת על ההתנהלות של החברה לישראל, אבל כרגע היא היחידה שמוכנה להכניס יד לכיס ולהביא כסף. המדינה גם לא מוכנה להביא כסף וגם עושה הכל לטרפד את ההסדר".

המדינה הביאה לדיון צי שלם של מומחים משלה — לצד פלד הגיעו נציגים של הכנ"ר, האוצר, משרד הביטחון ורשות החברות הממשלתיות. לשיטתם, הם מגינים על האינטרסים החיוניים של המדינה הגלומים במניית הזהב. לכן הם מתעקשים לקבל מקסימום מידע שנוגע לכל עסקת העברת מניות שבין 24% ל־35%. ההתעקשות לא מובנת לצד השני: הרי 24% אפשר כבר היום למכור לנסראללה, למה בכלל המדינה המדינה מודאגת שנמכור לו?"