התמונה שלך בפייסבוק סקסית? התכונני לחיים של אבטלה

פרט לתמונה, הפרופילים היו זהים לחלוטין. המסקנות של הנחקרות היו חד משמעיות: אמנדה הצנועה ביחס נחשבה בעיניהן לידידה אפשרית טובה יותר, יפה יותר - וחשוב מכל: יעילה יותר בעבודה.

גם כיום, יש אנשים שיראו בתמונות חושפניות עדות לאופי בעייתי ולמוסר עבודה מוגבל | צילום: shutterstock

המשמעות היא שבקרב הנחקרות (אני אפילו לא רוצה לדמיין מה היו חושבים גברים), מישהי שלובשת שמלה חושפנית בתמונה הראשית שלה בפייסבוק היא בהכרח עובדת גרועה יותר, מישהי שתדורג נמוך יותר כשבוחנים מועמדים למשרה. לטענת החוקרים, יש מתאם הפוך בין תפיסה של מישהי כסקסית ובין תפיסה שלה כאינטליגנטית או יעילה.

משחק מלחמתי, גרסת העולם האמיתי

הכירו את המשחק Sunset. הוא מתרחש בעיר עלומה שבה מתנהל עימות צבאי והוא מומן בפרוייקט קיקסטארטר. אבל, בניגוד לרוב משחקי המלחמה ובהתאם לז'אנר עולה של משחקים ביקורתיים, הוא לא מציב את הדמויות כאנשי קומנדו או סתם חי"רניקים מן השורה; הדמות היא אזרחית, שמוצאת את עצמה בעיר כבושה והופכת למנהלת ביתו של אזרח. זה משחק חקירה והדמות, אנג'לה ברנס, יכולה להשפיע על בעל הבית שלה, אבל היא לא יכולה להשתתף בלחימה עצמה. המשחק, בקיצור, מתאר את המלחמה כפי שחוותה אותה רוב האנושות לאורך ההיסטוריה: מנקודת מבטם לא של החיילים, אלא של הקורבנות שלהם.

במלחמה האמיתית, לא כולם לוחמים | צילום: רויטרס

אוריאה הארווי, מעצבת המשחק, הסבירה שדמויות שמתגלות כאנושיות ייראו לגיימרים כעגולות ואמיתיות בהרבה מהגיבורים השטוחים של המשחקים. זה בלט במיוחד בסצנה מהמשחק Half Life 2, שבתחילתו הגיבור פורץ לחדר שינה, שבו שתי דמויות נמצאות במיטה, חבוקות בפחד. הן בוחנות את הגיבור לא כגיבור, כפי שהמשחק רוצה שנראה אותו, אלא כמי שפרץ באלימות לבית הפרטי שלהן.

משחק אחר, This War of Mine, מציב את השחקן כמפעיל של מספר דמויות של אזרחים. מדי לילה, הדמויות החזקות יותר יוצאות אל העיר, בחיפוש נואש אחרי מזון, תרופות ומצרכים הכרחיים אחרים. הדרך שלהן אל המטרה תלויה בשחקן: הוא יכול לסחור, לגנוב, או לרצוח. כל זה מתרחש על רקע סכנות בלתי פוסקות, מצלפים, מגפות - פרש האפוקליפסה שתמיד נלווה לפרש מלחמה - ועד לאזרחים נואשים אחרים. יש רק דבר אחד שאתה לא יכול לעשות: להרים רובה ולהלחם.

רוב האוכלוסיה האנושית, בסופו של דבר, מעולם לא עשתה את זה. היא ניסתה לשרוד. במשחקי מלחמה רגילים, אזרחים הם מכניקה: פגיעה בהם יכולה להכשיל אותך במשימה, אם המשחק מנסה להעמיד פנים של תמיכה בחוקי הלחימה, או שהריגה שלהם יכולה לשפר את כישורי הירי שלך. המשחקים החדשים הופכים את הז'אנר על ראשו. שלא במקרה, רוב משחקי המלחמה ה"רגילים" מגיעים מארה"ב, שלא חוותה מצב של עיר כבושה או תחת מצור כבר 150 שנה; והמשחקים הביקורתיים מגיעים מאירופה, שם יש זכרונות טריים הרבה יותר. This War of Mine מתבסס על זכרונות מערים במלחמת יוגוסלביה, שהסתיימה לפני 15 שנים בלבד.

והלקוח משלם

מנכ"ל מיקרוסופט החדש הבטיח לשנות דברים בחברה. אולי כדאי שיתחיל בסיום המלחמה המטומטמת נגד גוגל, שניהל המנכ"ל הקודם באלמר, ושלא הועילה לאף אחד. בעצם, אולי כמה מכותבי הבדיחות על מיקרוסופט יתגעגעו אליה.  

חזית אווילית במיוחד נרשמה לאחרונה במלחמה הזו: מיקרוסופט מונעת את הפיכת גוגל למנוע החיפוש בברירת המחדל של חלק ממכשירי הלומיה החדשים. היא דוחפת למשתמשים את מנוע החיפוש המוצלח פחות שלה, בינג - מוצלח פחות במובהק מחוץ לארה"ב - ומונעת מהם להפוך את גוגל לברירת המחדל. המכשירים הגיעו כשיש להם את האפשרות הזו, אבל מיקרוסופט חסמה אותה.

סמארטפון לומיה מבית נוקיה ומיקרוסופט | צילום: ניצן סדן

הלקוחות של מכשירי לומיה עדיין יכולים לחפש בגוגל, אבל הם יצטרכו לעבוד בשביל זה: להכנס לדפדפן ולבחור בגוגל. השינוי, עד כמה שאפשר לדעת, מתבצע רק במכשירי לומיה החדשים בארה"ב - באירופה הכל פועל כרגיל, כנראה משום שמיקרוסופט כבר ספגה שם קנס ענק בגלל ההתנהלות המונופוליסטית שלה בשנות התשעים. אולי מספיק עם השטות הזאת? זה לא שלווינדוס פון יש נתח שוק כל כך גדול שמיקרוסופט יכולה להרשות לעצמה לתת ללקוח עוד סיבה לא לרכוש את מכשיריה.

בנוסף, לווינדוס פון ולשירותי מיקרוסופט יש מספיק פלוסים משלהם - שעדיף שהחברה תעלה על נס במקום לכרות בור למתחרתה.

קצרצרים

1. גוגל+ יצאה אתמול (ג') בהודעה מפתיעה: המשתמשים שלה יוכלו מעתה לקרוא לעצמם באיזה שם שהם רוצים, לא רק בשמם הרשמי. כזכור, לפני כשלוש שנים, כשהכשלון הבציע בחיינו, גוגל נאבקה בשיניים ובציפורניים על זיהוי בשם אמיתי בשלל תואנות. הסיבה האמיתית היתה שגוגל היתה צריכה את הפרטים של המשתמשים כדי שתוכל למכור אותם למפרסמים. עכשיו היא מוותרת עליהם. לא ברור אם בכלל נשאר מישהו שיתרשם מהליברליות המפתיעה של גוגל+ ומותר להתלבט אם לסווג את ההתפתחות הזו תחת "שירת הברבור" או "הורדת המסך" של הרשת החברתית.

גוגל, עכשיו באים?

2. התכנית לפצל את קליפורניה תגיע להצבעה במשאל עם בעוד שנתיים. עכשיו צצים פרטים על האופן שבו הצליחו תומכי התכנית להשיג את החתימות הנדרשות. כמקובל בעמק הסילי-קון, הם עשו את זה באמצעות הונאה: הציבו דוכן שעליו כתוב שמדובר ביוזמה להעלאת שכר המינימום, אבל מי שקרא את הטקסט עליו התבקש לחתום גילה שמדובר בעצם בתכנית לפיצול קליפורניה - ושאין שם בעצם יוזמה להעלאת שכר המינימום. המחתימה דרשה מהאישה שגילתה את הנוכלות שתסתלק משם, כי "אם את לא חותמת, הם לא משלמים לי". יושרה תמיד היתה הצד החזק של עמק הסילי-קון. ואחד הדברים שלא יהיו במדינה החופשית של היזמים הוא שכר מינימום. יש לי עצה: אולי במקום לפרוש מארה"ב, תארגנו לעצמכם רעידת אדמה מסיבית שתפיל אתכם לים? זה יפתור את בעיית האקס-טריטוריאליות, ויזם ידוע - לקס לותר - כבר עבד על זה פעם. 

3. בשנים האחרונות יש צמיחה בארגון האקתונים, אירועים שבהם אנשים מתבקשים לקודד תוך זמן מהר משהו אווילי כדי להוכיח שהם יכולים, בתקווה שמישהו ישכור אותם. האקתון חדש, Hackfest שמו, לקח את זה עמוק לגבולות המטאפורה הבלתי מודעת: כל חברי קבוצה יקבלו דקה להסתגר בתא עמוס בשטרות כסף. הם יוכלו לשמור כל מה שיצליחו להוציא משם תוך דקה, אחרי שיחלקו את הכסף בין כל חברי הקבוצה. כל מירוץ העכברושים של עמק הסילי-קון בדקה אחת.

4. הגנרל מנואל נורייגה - אתם עשויים לזכור אותו, אם נולדתם מוקדם מספיק, כדיקטטור המודח של פנמה - הגיש תביעת דיבה נגד אקטיוויז'ן, יצרנית המשחק הפופולרי Call of Duty. לטענתו, הכותר האחרון בסדרה מתאר אותו כסוכן CIA שמסייע ללכידת הנבל של המשחק ואחר כך בוגד באמריקאים. הוא מכונה במשחק "חוטף, רוצח, ואויב המדינה" וכנראה שהוא נורא נעלב. נורייגה תפס את השלטון בפנמה בסיוע אמריקאי ניכר, והודח על ידי ארה"ב במבצע צבאי ב-1989, ואחר כך ישב בכלא האמריקאי כמעט שני עשורים בגין סחר בסמים. 

5. לשכת עוכרי הדין האמריקאית פנתה לחבריה בהצעה צנועה ולא שגרתית: בחייאת, אל תגישו תביעות נגד משתפי קבצים בודדים. אתם מוציאים לכולנו שם רע, ואתם לא תצליחו להוציא את הכסף. הלשכה רוצה שישנו את החוק, למרות שלא ברור במה זה יועיל ועד אז - בלי תביעות נגד משתמשים פרטניים. יש לכם את זה ביותר דגל לבן?