אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
שוק הספרים לאן צילום: חדוה רוקח

שוק הספרים לאן

שוק הספרים כיום מושפע מהתחרות בין ההוצאות לאור והדבר נעשה על חשבון התוכן ואיכות המוצר, וגם גורם לקריסת חנויות ולחקיקה לא אפשרית

18.07.2014, 09:35 | איתי בחור

קריסת סטימצקי ובעקבותיה האיום בקריסה של רשתות נוספות, אינה נובעת רק מהכרעות עסקיות שגויות, ניהול כושל וחוק ספרים אווילי ומיותר, אלא פרי המציאות הספרותית העברית. כדי להבין את ההתמוטטות הזאת, יש להבחין מחדש בקשר הקריטי בין מסחר הספר לתוכנו, שהרשתות, המו"לים והכותבים טרחו כל כך לטשטש בשנים האחרונות.

כמעט כל דיון ציבורי או תקשורתי בנושא הספרים עוסק בכמה מרוויח הסופר, כמה עולה להפיק ספר, כמה עולה שטח מדף, כמה יקבל מנכ"ל ההוצאה לאור וכו'. אבל כמעט ולא נשמעת מילה על רמת הספרים, על איכותם, על משמעותם.

שיפוט ערכי כמעט שנעלם מהדיון הספרותי. את הספר החליף הכותר (מושג שמעיד על כך שהשוני בין הניירות הכרוכים הוא בכותרת שלהם ולא בתוכנם). בהיעדרו של שיפוט איכותי הולכת רמת הספרים ומידרדרת, וכשהמוצרים לא שווים אז לא קונים אותם – זה החיבור הפשוט בין התוכן למסחר, ואין חוק פרלמנטרי שבכוחו לשנות את חוק הטבע הזה. הספרים והספרות העבריים כה מפעפעים אלה לתוך אלה, עד שיותר ויותר נעשה קשה להבחין בין טקסט ספרותי לתוכן שווקי.

ספרים טובים אינם נכתבים כל יום

האחריות למצב הנוכחי מתחלקת בין כל הגורמים המעורבים בענף הספרים – הכותבים, המו"לים הרשתות, התקשורת והאקדמיה.

המו"לים: בשנות ה-90, כשמעבדי התמלילים החלו להחליף את מכונות הכתיבה והדפוס נעשה ממוחשב, מחירי ההפקה של ספרים ירדו בהדרגה. לנוכח ירידת העלויות, מו"לים רבים הגדילו את כמות הספרים היוצאים לאור על ידם והציפו את השוק. שיאו של התהליך הגיע לפני כעשור, אז יצאו לאור בין 20 ל-25 כותרים ביום, הרבה יותר ממה שהקוראים מסוגלים לעכל.

אילוסטרציה, צילום: אלה סברדלוב קרן אילוסטרציה | צילום: אלה סברדלוב קרן אילוסטרציה, צילום: אלה סברדלוב קרן

כדי להציף את השוק בספרים דרושים ספרים. למרבה הצער, ספרים טובים אינם נכתבים כל יום והמו"לים החלו להיות פחות בררניים בבחירת כתבי היד. גם הטיפול בכתבי היד הידרדר, העריכה נעשתה יותר ויותר בעלת אוריינטציה מסחרית ולא ספרותית, רמת העימוד ירדה, ההדפסה נעשתה רשלנית יותר ועל נייר זול – והספרים נמכרו ב"מבצעים".

הדינמיקה הזאת השפיעה גם על הסופרים. כותבים ותיקים ומוכרים נדרשו והסכימו לספק ספר חדש אחת לשנה, כדי לעמוד בדרישות השוק. כותבים צעירים התפתו לכבוד המפוקפק הכרוך בהיותם חתומים על ספר, למרות שהם רק בראשית דרכם.

המו"לים פחדו להפסיק להציף את השוק

ככל שעלה מספר הספרים וירדה רמתם, כוחן של חנויות הספרים גדל. בשוק הרווי, יחסי ההיצע והביקוש השתנו לטובת החנויות על חשבון המו"לים. החנויות והמפיצים, שכוחם התחזק, העלו את עמלת התיווך שלהם מ-33%-42% בשנות ה-90, ל-68% ממחיר ספר כיום. הסכום שנותר אחרי עמלה כה גבוהה אינו מאפשר להפיק ספר ברמה נאותה, ובוודאי שאינו מותיר רווח למו"ל ולסופר. המו"לים פחדו להפסיק להציף את השוק בגלל התחרות בענף. בנסיון לשרוד הם הסתפקו בהורדה נוספת של רמת ההפקה.

במקביל, שטחי המדף המוגבלים לא יכלו להכיל את כמויות הספרים המודפסים. כתוצאה מכך חיי המדף של ספר התקצרו לשבועות ספורים. ספרים לא מעטים אף לא עלו על המדפים, וחזרו למחסנים.

בעת השינוע, ספרים נפגמו לא פעם בגלל אריזה רשלנית. הנזק נפל על המו"ל כי הספרים ניתנים לרשתות בתנאי קונסיגנציה (משגור) ולחנות ישנה זכות להחזירם. בחנויות המליצו על ספרים לפי הנחיות מהרשת ולא בהתייחס לטעם הקונים, תצוגה בחלונות ראווה נמכרה למרבה במחיר, דיווחים על רבי מכר לעיתונים היו מבוקרים. הדינמיקה של "הרצת ספרים" על ידי החנויות מזכירה במידה רבה את הרצת המניות על ידי הבנקים בשנות ה-80.

במקביל, חנויות הרשתות נפתחו בקניונים – שם שכר הדירה ודמי הניהול גבוהים. הוצאות התפעול של החנויות עלו ואף עמלות התיווך הגבוהות לא הספיקו. ההנחות והמבצעים הפכו אגרסיביים וולגריים יותר. כך קרה שהסופרים עצמם (ולא רק המבצעים של 4 במאה) לקחו חלק מרכזי בפגיעה במעמד הסופר בחברה הישראלית.

התחרות על חשיפת ספרים בתקשורת גדלה בגלל שטחם הקטן של מדורי הספרות שהצטמצם  ובגלל ריבוי מספרם של הכותרים שהתחרו על שטח החשיפה הקטן. כך קורה שהדיווח על הספרות משקף במידה רבה תוצאות של יחצנות ולא מציאות ספרותית.

ביקורת הספרות האקדמית התחזקה כתוצאה מירידת באיכות הספרים. במקום להתייחס לתמורות בכתיבה היא מנסה להכתיב אותן. האקדמיזם הזה מוביל להתאבנות הספרות משום שהכותבים, שמחפשים הכרה כלשהי, מנסים לרצות את המבקרים-המורים ולכתוב "לפי הספר".

פריחת הוצאות הספרים הקטנות

התוצאה של הדינמיקה הזאת: ספרות גרועה ובנאלית, הוצאות ספרים באיכות נמוכה, חנויות קורסות, חקיקה לא אפשרית, זילות במעמד הסופר בחברה, אקדמיזם מְאַבֵּן והתחזקות הביקורת על חשבון העבודה הספרותית.

מציאות זו מחייבת התפתחות של אלטרנטיבות: יותר ויותר סופרים מוציאים לאור בעצמם (לפי נתוני הספרייה הלאומית – כ-20% מהספרים יוצאים היום בהוצאות עצמיות ופרטיות), ההוצאות הגדולות מקדמות רבי מכר אבל הסצינה המעניינת מתרחשת דווקא בהוצאות קטנות ועצמאיות. בנוסף, יש מעבר הולך וגדל לרכישת ספרים באינטרנט – שם התצוגה אינה מוגבלת בזמן ובשטח מדף. אבל עדיין נותרה בעיית התוכן והאיכות של החומר המודפס.

הכותב הוא סופר ובעל הוצאת ספרים

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות