קרב עם עו"ד צמוד

למרות הצלחתה של מערכת כיפת ברזל, אי אפשר יהיה למכור אותה לאף מדינה. כך גורסת אחת הבדיחות המרירות של המלחמה הנוכחית. והסיבה? אף מדינה לא תשקיע בכיפה, כי אף מדינה לא תאפשר שיפציצו כך את אזרחיה בלי שתגיב במלוא כוחה ויכולותיה להסרת האיום. ישראל לא יכולה או לא רוצה לעשות זאת.

1. לחימה בצל המשפט

ישראל נזהרת כדי להימנע מתוצאות אירועי המרמרה

האם המשפט הבינלאומי קושר את ידיה של ישראל? עו"ד יובל ששון, לשעבר סגן פרקליט המדינה במחלקה הבינלאומית ומנהל המחלקה למשפט ביטחוני ובינלאומי פומבי במשרד מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם, טל ושות': "מדינת ישראל מכניסה את השיקול המשפטי, הן להתנהלות הצבאית והן המדינית, כדי להימנע ככל האפשר מתוצאות של דו"ח גולדסטון ואירועי המרמרה. אין ספק שזה מגביל את כושר הפעולה. לכן נכנסים קרקעית. חיל האוויר לא יכול להוריד פצצות של 10 טונות על שכונות מגורים". הדיסוננס גובר שבעתיים בהינתן העובדה שישראל, אף שיצאה מעזה, עדיין מחויבת כלכלית לקיומה: חשמל, מים, מעבר סחורות. בפסק דין בסיוני של העליון, עיגנה הנשיאה לשעבר דורית ביניש את המחויבות הזו לקיום ולרווחה שהם מעבר לדרישה אלמנטרית לאספקת חשמל לבתי חולים בלבד.

ששון: "אין אח ורע לסוג כזה של מחויבות. נטלנו אותה על עצמנו לאחר ההתנתקות אף שאין יותר 'כיבוש' או 'תפיסה לוחמתית' של עזה. המחויבות נשענת על המצור והשליטה שלנו על המרחב האווירי והגישה מהים. ככל שיש לנו שליטה על הכניסה ועל היציאה - יש לנו אחריות למניעת אסון הומניטרי שהעולם יאשים אותנו בו אם יתרחש, ואחריות מכוח המצב המשפטי הפנימי - פסקי הדין של העליון ועמדת היועץ המשפטי לממשלה". וכרגיל עולה השאלה, האם בכירי מנהיגינו וקצינינו יוכלו לנסוע בשלווה לחו"ל?

"בעבר, כמו היום, יש סכנה לשימוש ציני במשפט הבינלאומי", אומר ששון, "בסופו של דבר אף אחד עוד לא נעצר ולא הובא לדין בינלאומי. כדי להבטיח שהמגמה הזו תימשך, יש להקפיד לשקול מראש את הגבלות המשפט הבינלאומי, לתעד שיקולים ומעשים בזמן אמת, ולנקוט מהלך הסברתי גם בתחום המשפטי".

למשפט הבינלאומי אין ממש תשובה על הדרך שבה ניתן לפעול נגד ארגון שאינו מדינה שיורה עליך מתוך אוכלוסייה אזרחית. בית המשפט העליון משמש במובן זה סוג של כיפת ברזל. בעבר הסתייג הצבא מההתערבות המשפטית. היום הוא לא זז בלעדיה. "בין היתר", מסביר ששון, "בדין הבינלאומי הפלילי קיים שיקול של באיזו מידה טיפל המשפט הפנימי במדינה בעניין. אחד השיקולים לא להמשיך את ההליך נגד אריאל שרון בבלגיה היה מסקנות ועדת כהן".

המשפט הבינלאומי מדגיש שני כללים בעימות מלחמתי - הגנה עצמית ומידתיות. "בסוג הנוכחי של העימות, המידתיות היא המרכיב המרכזי. הפעלת הכוח תוך התחשבות בסביבה האזרחית. וששון מוסיף, "אבל אסור לשכוח שמשפט בינלאומי לא מנותק מפוליטיקה בינלאומית, ובמקרה שלנו מההקשר הרחב של הסכסוך עם הפלסטינים.

2. 40 ק"מ לנזק

הפיצוי על נזק עקיף מוגבל לאזורי העימות בלבד

אחת הבעיות המרכזיות בשאלת הפיצוי ביום שאחרי המלחמה היא הזכאות ל"פיצוי עקיף". חוק מס רכוש והתקנות שלפיו מבחינים בין "נזק מלחמה" שנגרם לגופו של נכס, לבין "נזק עקיף" שמוגדר כ"הפסד או מניעת רווח" כתוצאה ממלחמה. נזק מלחמה הוא בר־פיצוי בכל רחבי הארץ, לעומת נזק עקיף שמוכר רק ביישוב שמרוחק 40 ק"מ מהגבול.

חברה שהפעילה אתר תיירות בבקעת בית שאן עתרה ב־2006 לבג"ץ נגד הנזקים העקיפים שנגרמו לה במלחמת לבנון השנייה, אבל המיקום, מה לעשות, עלה על 40 ק"מ מהגבול. קורבנות אופייניים לנזקים אלה, כאז וגם היום, הם בעיקר עסקי תיירות וחקלאות, עסקים עונתיים וכאלה המתבססים על לקוחות שהמלחמה מבריחה אותם מאזורי בילוי ותיירות. לבם של שופטי בג"ץ יצא אל העותרים והם נדרשו לשאלה אם המספר הנוקשה והשרירותי 40 גובר או שניתן להגמישו. השופטים מישאל חשין, אילה פרוקצ'יה ואליקים רובינשטיין דחו את העתירה.

"בכל מקום שבו נקבעים גבולות ותחומין - יהיה זה גבול גיאוגרפי, משקל או זמן - תמיד יהיו שימצאו עצמם מחוץ לתחום. זהו קושי אינהרנטי שאנו מחויבים להכיר בו ולהשלים עמו", כתב חשין. רובינשטיין הרחיב בסוגיית "הגוזל המדדה". מדובר בדיון הלכתי בשאלה למי שייך גוזל שנפל משובך. אם דידה מעבר ל־50 אמה, הוא שייך לכל מי שמצא אותו מכיוון שחצה לתחום הציבורי. אם לא הרחיק מעבר ל־50 אמה הוא שייך לבעליו של השובך שממנו נפל. האמורא ר' ירמיה הקשה ושאל מה הדין כשרגלו האחת של הגוזל בתוך תחום 50 האמה, ורגלו השנייה מחוצה לו. בשל קושייתו זו הורחק ר' ירמיה מבית המדרש. והשאלה למה. הסבר אחד כי היה טרחן ונודניק. הסבר שני, שמתאים לענייננו, הוא חששם של חכמים שר' ירמיה מנסה לעבור משיטה של מספרים מוחלטים לשיטה של אומדן.

רובינשטיין הסביר שהמחוקק הישראלי נטל את גישת המשפט העברי הדוגל במספרים מדויקים, וייתכן שאין מנוס ממנה בבוא מחוקק המשנה להנחות את הרשות המבצעת, שאחרת אנו צפויים לאי־ודאות ולפתחי מדרון חלקלק. אבל רובינשטיין מגייס את ירמיה כדי להפיח תקווה בפני עותרים שמרוחקים יותר מ־40 ק"מ: "המסר שמשדר ר' ירמיה הוא שתמונה כוללת צריכה להציג עיקרון שיש בו הידרשות לכל המרכיבים, ראייה היקפית, לא ביישום בלתי שוויוני אלא בעקרונות ובהנחיות. זהו רעיון ההדרגתיות".

יו"ר ועדת הכספים ח"כ ניסן סלומינסקי, שהתייחס אתמול לעניין, הודיע שוועדת הכספים תשב על המדוכה בבדיקת הזכאות של הניזוקים העקיפים. למשל העסקים בתל אביב שסבלו הרבה מעבר ל־40 הקילומטרים.