אשקלון חוטפת טילים, אבל לא מקבלת הטבות

מדינת ישראל אינה מדינה כל כך גדולה. 800 ומשהו קילומטר אורכה, 200 קילומטר רוחבה בממוצע. ובכל זאת, בתא השטח הקטן יחסית הזה, הצליחו ממשלות ישראל לדורותיהן ליצור כמה וכמה מפות שמחלקות את ישראל בכמה דרכים, כשכל מפה מעניקה הטבות אחרות ליישובים אחרים. הטבות במס הכנסה, הטבות בארנונה, הטבות בקרקע, הטבות בשירותי חינוך, הטבות עידוד לעסקים, הטבות בחקלאות.

המפות האלה נוצרו טלאי על טלאי החל מאמצע שנות התשעים, בניסיונות לעודד התיישבות, מגורים ותעסוקה באזורי הפריפריה, בדגש על יישובים שנמצאים באזורי הגבול. מאחר שמפות ההטבות לא נוצרו כתוצאה מקריטריונים ברורים, אלא בין היתר כתוצאה מאירועים ביטחוניים ומלחצים פוליטיים - בשלב מסוים עתרו ארגוני זכויות המייצגים את המגזר הערבי לבג״ץ. הטענה שלהם היתה פשוטה: אין קריטריונים למתן הטבות, וכתוצאה מכך המגזר הערבי מופלה לרעה.

המדינה התקשתה לעמוד אל מול הטיעון הזה, ובשנה שעברה, לאחר לפחות ארבע שנים של חשיבה, דיונים ומריחת זמן פוליטית, החליטה סוף סוף ליצור קריטריונים מסודרים וברורים למתן הטבות מס, שהן החלק המרכזי במפות ההטבות על פי מקום מגורים.

כמעט כל אזור בארץ מקבל הטבה כלשהי

״כלכליסט״ ערך השוואה מקיפה בין מפות ההטבות השונות - זו של רשות המסים, זו של מינהל מקרקעי ישראל, זו של משרד ראש הממשלה (ושל משרדי הממשלה השונים שמרכיבים מפות משלהם על בסיס המפה של משרד ראש הממשלה) - וצירף אותן למפה אחת רבת שכבות.

מהמפה המאוחדת עולה התמונה הבאה: באופן כללי, כל אזורי המדינה מקבלים הטבות כלשהן, למעט גוש דן, אזור השרון, אזור השפלה והערים הגדולות (כמו חיפה ובאר שבע למשל, שאמנם נמצאות בצפון ובדרום אולם לא זכאיות להטבות). כל יתר האזורים - הגולן, כל חבלי הגליל, הערבה, הבקעה, יהודה ושומרון, הנגב על חלקיו השונים - כולם זוכים להטבות שונות.

עובדי מפעל רב-בריח באשקלון במהלך מבצע צוק איתן | צילום: אוראל כהן

האזורים שזכאים יותר מכל לכמה שכבות של הטבות הם אזורי קו העימות, וההטבות האלה נחלקות לשני סוגים עיקריים. הסוג הראשון והמשמעותי יותר כולל הטבות שהתושבים מקבלים מהמדינה באופן ישיר. כלומר הנחות במס הכנסה, הנחות בארנונה והנחות במיסוי קרקע למי שמקים את ביתו. הסוג השני הן הטבות שמגיעות לתושבים באופן עקיףֿ. למשל, סבסוד שכר שהמדינה משלמת למעסיקים עבור העסקת עובדים, סבסוד מעונות יום דרך הרשות המקומית, סבסוד לחקלאים וכיוצא באלה.

כל זה עוד לפני שמזכירים תקציבים ייחודיים שהממשלה מזרימה לצפון או לדרום אחרי מבצע צבאי משמעותי או מלחמה, לטובת פיצוי עסקים וחידוש תשתיות או לצורך מיגון ומקלוט.

מפת האיומים משתנה, מפת ההטבות לא

עד שנת 2003 אזור קו העימות היה בעיקר בצפון - אזור הגולן והיישובים הסמוכים לגדר הצפונית - וכן באזור יהודה ושומרון. אלא שאז התחיל להתגבר האיום הרקטי מרצועת עזה, וכך נוצר אזור העימות הדרומי. חבל עוטף עזה כולל את כל היישובים שנמצאים בשטח שעוטף את הרצועה ברוחב של 7 קילומטר. יישובים כמו שדרות, כפר עזה, עין השלושה ונחל עוז הם מהיישובים המוכרים באזור זה.

אלא שמאז שהוכרז עליו כעל אזור עימות שזכאי להטבות שונות התרחב אזור העימות הביטחוני, למה שמוכר כיום בקרב הציבור כשטח שעוטף את רצועת עזה ברוחב של 40 קילומטר. באזור הזה נכללות כבר ערים כמו אשקלון שמרוחקת 14 קילומטר מרצועת עזה, אשדוד שנמצאת כ־30 קילומטר ממנה ובאר שבע שבינה לבין הרצועה מפרידים כ־40 קילומטר, ועוד הרבה יישובים קטנים אחרים.

הסיבה המרכזית שבגללה הערים והיישובים האלה לא זוכות להטבות במס הכנסה, למשל, היא שמתגוררים בכל אחת מהן יותר מ־75 אלף תושבים, וזהו אחד הקריטריונים שקובע אילו יישובים לא יהיו זכאים להטבות מס.

אפשר במידה מסוימת להבין מדוע המדינה לא מעוניינת לחלק הטבות במס הכנסה למי שגר בערים הגדולות, למרות האיום הביטחוני. בכל זאת, באשדוד, אשקלון ובאר שבע מתגוררים יחד יותר מחצי מיליון ישראלים. אם המדינה היתה נותנת להם הנחה של 20%–25% במס הכנסה, כפי שניתן ליישובים בעוטף עזה, המשמעות היתה פגיעה מהותית בהכנסות המדינה. גם כך אובדן ההכנסות למדינה כתוצאה מהטבות המס לבדן נאמד בכמיליארד שקל בשנה.

במטרה להתמודד עם העובדה שמפת האיומים הביטחוניים התרחבה, ועם ההבנה שמפת ההטבות העדכנית אינה עונה על מפת האיומים החדשה, מגבש בימים אלה צוות בראשות מנכ״ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר חבילת הטבות חדשה לערים הגדולות שנמצאות תחת האיום הרקטי, בטווח של עד 40 קילומטר מהרצועה - טווח שכולל את אשקלון ואשדוד. ככל הידוע, לא תינתן הטבה במס הכנסה לתושבי ערים אלה, אך סביר שהרשויות יקבלו מענקים לפיצוי התושבים, אם כי לא ידוע באיזה היקף. החלטה בנושא צפויה להתקבל בימים הקרובים.

באשקלון סופגים טילים, אבל לא מקבלים הטבות

דוגמה מצוינת לפער בין האזורים המאוימים לאזורים שזוכים להטבות שונות היא העיר אשקלון. אשקלון, שבה חיים כ־135 אלף תושבים, מרוחקת כ־14 קילומטר מרצועת עזה ונכנסה לטווח ירי הרקטות לראשונה ב־2003. גם בימים אלה, של מבצע צוק איתן, היא משותקת בשל ירי מאות טילים על שטחה, אך אינה מקבלת כל סיוע או הטבות מהמדינה, ולא זכתה לפיצויים חד פעמיים בעקבות מבצעים קודמים.

ביום חמישי האחרון אירח ראש עיריית אשקלון איתמר שמעוני את מנכ״ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר לסיור בעיר. ״באתי לשמוע מה הצרכים שלכם כדי לסייע״ אמר לוקר, אלא שאשקלון זוכה לסיוע מועט מאוד מהמדינה. עם תחילת מבצע צוק איתן שלח שמעוני מכתב חריף לראש הממשלה בנימין נתניהו בעניין חוסר הסיוע, ובו הוא מתאר את הפגיעה במצב הכלכלי של בעלי עסקים בעיר בשל המצב הביטחוני: ״המבצע בעזה מסב להם נזקים כלכליים כמעט בלתי הפיכים. חלקם מנהלים מלחמת הישרדות של ממש, עד כדי סכנת התמוטטות כלכלית. בכל פעם שמוכרזת הפסקת אש, העסקים באשקלון מלקקים את נזקי הלחימה בעזה ונערכים לסבב הבא״.

שמעוני כותב כי התאכזב לגלות שאשקלון אינה זוכה להיכלל בתוכנית ההטבות שאישרה הממשלה רק בשבוע שעבר לעוטף עזה ולשדרות. ״למען האמת, ציפיתי לקבל צ׳ק כבר בשבוע שעבר״, הוא אומר ל"כלכליסט". ״מתחילת המבצע העיר ספגה 140 רקטות. אנחנו 14 ק״מ מעזה, לא 40. אז יפה שהמדינה קבעה סיוע עד 7 ק״מ מהרצועה, אבל מה איתנו?״.

״אנחנו מעריכים שהנזק שנגרם לנו עומד על כ־100 מיליון שקל״, אומר שמעוני. הנזק שעליו הוא מדבר לא כולל את 4,000 העסקים הפרטיים הקטנים שעובדים בעיר, שרק בתום המבצע הצבאי יתברר מהו היקף הנזקים העקיפים שלהם. ברשות המסים התקבלו עד אתמול בבוקר 90 קריאות מבעלי רכוש באשקלון שדיווחו על נזק ישיר שנגרם להם כתוצאה מהלחימה. מדובר בפגיעות רכוש והערכת שמאי להן עדיין לא התקבלה.

״בהערכת הנזק שלנו כעירייה אני מדבר על אובדן הקייטנות, הכשרה מיוחדת של אירועים חווייתיים במתחמים מוגנים כדי לדאוג לפעילות לתושבים״, אומר שמעוני, "מדובר על מכרזים שהיו אמורים לצאת ואנחנו מעכבים אותם, הכנסות שהעירייה ציפתה לקבל ממגרשים ושטחים שונים לא התקבלו, הוצאנו גם הרבה כסף על שירותי חירום, עם אלפי אנשים שעובדים 24 שעות ביממה. פסטיבל בריזה שאנחנו עורכים באוגוסט עומד בסימן שאלה. הייתי אמור לצאת בקמפיין ארצי לפסטיבל הזה ועצרנו הכל. גם בנייה של כיתות לימוד וגנים שהתחלנו לבצע נתקעה ואני עוד לא יודע איך אנחנו פותרים את זה״.

עד 2009 נכללה אשקלון בהגדרה של אזור עדיפות לאומית, אך לאחר החלטת בג״ץ שדרשה מהמדינה להגדיר מחדש את הקריטריונים לעדיפות הזו, נלקחה ההגדרה מהעיר ועמה הטבות הקרקע שלהן זכתה. כיום לא זוכה העיר הדרומית לעזרה מיוחדת מהמדינה, למעט בתחום המיגון. גם עניין זה הוכרע רק אחרי מאבק קולני שניהל ועד ההורים העירוני בעיר לפני כשלוש שנים, למען מיגון מוסדות החינוך.

המאבק, שכלל הפגנות מול משרדי ממשלה בירושלים, העלה פרי וב־2012 זכתה העיר לתקצוב של כ־25 מיליון שקל המנוהלים בפועל על ידי מחלקת המיגון של פיקוד העורף. הודות להחלטה זו מוגנו מרבית מוסדות החינוך בעיר, כשבחלקם מושלמת בניית ממ״דים רק בימים אלה.

״צריך להבין שזה שאנחנו בעיר דואגים לשקט אזרחי, מאפשר את יכולת הלחימה", אומר שמעוני. "הממשלה יודעת שיש לה ראש שקט כשאנחנו יושבים בשקט, אחרת הסיפור היה שונה. אבל אנחנו צריכים עזרה״.

העירייה הוציאה כ־12 מיליון שקל במהלך ימי המבצע עבור הכשרת מקלטים. שר האוצר יאיר לפיד שסייר בשבוע שעבר במקלטי העיר חווה על בשרו את המחנק הבלתי אפשרי במקלטים המוזנחים ואישר העברה מיידית של כסף עבור התקנת מזגנים. 6,000 מתושבי העיר מתגוררים בשכונות ותיקות, שם אין בכלל ממ״דים וגם לא מקלטים. בימים האחרונים הוצבו מיגוניות בסיוע פיקוד העורף כדי לסייע לתושבים, אבל שמעוני דורש מהמדינה פתרון טוב יותר עבור אזורים אלה.

על סף קו 7 הקילומטרים מרצועת עזה

אחד האזורים הבעייתיים ביותר הוא אזור התעשייה, שממוקם בחלקה הדרומי של העיר, קרוב יותר לרצועת עזה. למעלה מ־500 טילים ורקטות ספג אזור התעשייה מאז 2009. ״איך אני יכול להביא לפה עוד מפעלים במצב כזה?״ שואל שמעוני. המציאות הישנה, לפני מבצע צוק איתן, לא הצליחה להרתיע חברות גדולות כאיטונג, קרלסברג, דלתות רשפים ועוד, שבחרו למקם את מפעליהן באזור התעשייה, אבל תמונת המצב שלאחר המבצע עלולה להיות שונה בתכלית.

״אין לנו ברירה אלא לעבוד רגיל״, אומר צביקה נדלר, סמנכ״ל השיווק של מפעל רשפים לייצור דלתות. ״ליד כל פסי הייצור הקמנו מרחבים מוגנים ולכן הבעיה היא לא המיגון, אלא עצירת העבודה פעם אחר פעם. בכל אזעקה עוצרים את פס הייצור, רצים למרחב המוגן, ממתינים עשר דקות ואז חוזרים ומפעילים מחדש. זה יוצר הרבה עיכובים״.

גם זאב שרוני, ממלא מקום מנהל סניף דרום בהתאחדות התעשיינים, מאשר כי הבעיה הקשה של התעשייה באזור אשקלון היא הקצב: ״כל המפעלים באזור התעשייה מאוישים ב־90% מהעובדים בימים אלו. אנשים ממשיכים לבוא לעבודה, למעט מי שקיבל צו 8 או אמהות עם ילדים בבית. הבעיה היא שכל אזעקה עוצרת את העבודה ל־20 דקות. וכשזה קורה כמה פעמים ביום זו כבר פגיעה אמיתית בתפוקת הייצור ויש דחייה משמעותית באספקה״.

שרוני מצביע גם על קושי בקבלת אספקה סדירה דרך נמל אשדוד, ועל כך שתעשיינים רבים מקבלים סחורה באמצעות הובלה אווירית: ״כבר הגענו לסיכום עם שר הכלכלה נפתלי בנט שהמדינה תשלם לתעשיינים את ההפרש בין עלות ההובלה בים לאוויר״.

בשנת 2010 התאגדו בעלי המפעלים באזור התעשייה והגישו עתירה לבג״ץ בדרישה לזכות בהנחת ארנונה, כפי שזכו לה אז יישובי עוטף עזה. הבסיס לטענה היה שאזור התעשייה מצוי בחלקו בטווח של פחות מ־7 ק״מ מרצועת עזה. בהחלטת בג״ץ, שניתנה רק לפני כחודשיים, נקבע כי אין עילה להתערב בקביעת המדינה ובקשת העותרים נדחתה. החלטה זו קיבעה את קו ה־7 ק״מ כקו מוחלט ושמטה יחד איתה גם את הנחת הארנונה שלה זכו ארבעה יישובים קטנים שסמוכים לאזור התעשייה.

על פי רשות המסים, הכללה של אשקלון תחת הגדרת אזור עדיפות לאומית תעלה למדינה כ־100 מיליון שקל בשנה. האפשרות לא מונחת על השולחן בשלב זה, מפני שמודל הטבות המס ליישובים כפי שנקבע לאחרונה הוא מודל אובייקטיבי שמורכב מקריטריונים של מצב סוציו־אקונומי ומדד פריפריאלי, ואשקלוןאינה עונה על הגדרות המודל שנקבע.

במהלך ימי מבצע צוק איתן הודיע משרד האוצר שייתן פיצויים לעסקים שבטווח עד 40 קילומטר מגבול הרצועה, טווח שבו נכללות אשקלון ואשדוד. בנוסף, הממשלה מכינה בימים אלה תוכנית למענקים והטבות ליישובים אלה (שבטווח של עד 40 קילומטר), וגם במסגרת זו צפויה אשקלון לקבל תמיכה מסוימת, אם כי עדיין לא ידוע מה תהיה היקפה.