אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
העולם עובר להפרטה רכה

קפיטליזם 3.0

העולם עובר להפרטה רכה

נזקי ההפרטה הובילו ליצירת מודל עסקי מרוסן והוגן יותר

30.07.2014, 08:54 | איתי להט
בתחילת יולי פרסם ה־OECD ניתוח אתגרים כלכליים ל־50 השנים הקרובות. בראש התחזית העגומה עומדים הפערים הכלכליים ההולכים וגדלים ברחבי העולם. על פי התחזית של גוף המחקר, עד 2060 יסבלו כל המדינות המפותחות מאותה רמה של אי־שוויון בחלוקת ההכנסות הקיימת בארה"ב - אחת המדינות האי־שוויוניות ביותר בעולם. אחת המגמות המובילות את התהליך הזה, לפי המסמך, היא תהליך ההפרטה. "בתהליך הזה", כך כותבים המחברים, "נוצר ריכוז של עושר בידי מעטים על חשבון ובמימון הציבור והוא משחק תפקיד מרכזי בהעמקת הפערים הכלכליים". אבל עכשיו מחקר חדש של פרופ' אנדרו קמברס (Andrew Cumbers) מאוניברסיטת גלזגו מראה שההתנגדות להפרטה והבחירה במודלים ציבוריים יותר צוברות תמיכה גלובלית. "הפרטה פשוט לא עובדת", כותב קמברס, פרופסור לכלכלה פוליטית. "הפרטה מבטיחה לנו שירותים יעילים יותר ומחירים נמוכים יותר, אבל ברוב המקרים קורה ההפך. מדינות צריכות לשקול מחדש את ההפרטה ולבחון מודלים אלטרנטיביים של בעלות ציבורית".

1. הרוח הדנית

תושבי קופנהגן שותפים בטורבינות

בעוד עיניהם של ברוני הממון הגלובליים נשואות למוסדות שעדיין לא הופרטו, כמו למשל בקרב האגרסיבי על מערכת החינוך האמריקאית (לא האוניברסיטאית) הציבורית בשווי של 7 טריליון דולר, במקומות אחרים מתפתחים מודלים אחרים להפרטה, מעט יותר מרוסנים. מודל חלוצי שכזה כבר התרחש ב־2001 בחופי דנמרק. חוות טורבינות רוח ימית הגדולה בעולם הוקמה בבעלות משותפת של Copenhagen Energy, ספק האנרגיה שבבעלות עיריית קופנהגן ו־10,000 אזרחים דנים שרכשו מניות בחברה החדשה שהוקמה לשם ביצוע הפרויקט.

טורבינות רוח על שפת הים בקופנהגן טורבינות רוח על שפת הים בקופנהגן טורבינות רוח על שפת הים בקופנהגן

2. מודל פרטי־ציבורי

המון משקיעים קטנים במקום טייקונים

המודל החדש, שהוא רך יותר מאותו מודל מיושן של בעלות ציבורית המרכזת את כל הכוח בידיים של המדינה, נקרא מודל פרטי־ציבורי. הוא מוציא מהמשוואה את הטייקון – השחקן המרכזי הפרטי המסוגל לרכז את העושר בידיו. במקום זאת, המודל מפזר את הבעלות בין הרשות המקומית לידיים פרטיות רבות. מימוש של אותו מודל באי הדני סמסואה (Samsoe), העביר את הבעלות לייצור אנרגיה לכל תושבי האי ובדרך הפך אותו למקום הראשון בעולם שמייצר את האנרגיה שלו ממקורות מתחדשים וירוקים.

3. האנרגיה הזולה של פינלנד

הסירוב להפריט מתגמל את האזרחים

לא לחינם עומד כיום ענף האנרגיה במרכז המאבק על בעלות ציבורית. קמברס מראה בסקירה שלו כיצד מחקרים בריטיים מצאו כי מחירי האנרגיה באי היו נמוכים ב־10%–20% ביחס להיום, אם האנרגיה היתה נשארת בידיים ציבוריות. הוא גם משווה את מספרם של קשישים בריטים המתים מדי שנה מקור משום שהם לא מסוגלים לשלם את מחירי האנרגיה הגבוהים בבריטניה, לחבריהם בפינלנד. המספר הבריטי כפול ביחס לפינלנד, מדינה קרה יותר שבה חלקים גדולים מענף האנרגיה נמצאים בידיים ציבוריות.

4. מים לעם

תאגידי המים חוזרים לשליטה ציבורית

קמברס מראה גם מקרים רבים של היפוך מגמת ההפרטה - החזרת עסקים שהופרטו לידיים ציבוריות. יותר אנשים ורשויות מקומיות מבינים את מה שהפוליטיקאים עדיין לא הפנימו. בעשור האחרון הלאימו 86 ערים גדולות ברחבי העולם את שירותי המים שלהם בחזרה מידיים פרטיות. הרשימה כוללת ערים כמו פריז, ברלין, אטלנטה, יוסטון, בורדו ובואנוס איירס. זו האחרונה הקימה קואופרטיב מים חדש שמחלק את המניות שלו בין הרשות המקומית לעובדי רשות המים. והמחירים? ברוב המקרים של הלאמה מחודשת הם ירדו.

תגיות