נאמני הדסה יקבלו שכר של 2.6 מיליון שקל, כמחצית ממה שדרשו

נאמני הדסה, עורכי הדין ליפא מאיר ואשר אקסלרד, יקבלו שכר טרחה בסך 2.6 מיליון שקל (כולל מע"מ) על עבודתם שנמשכה כ-3.5 חודשים, מאז נקלע בית החולים להקפאת הליכים (פברואר-מאי) – אז אושר הסדר הנושים שגיבשו ביחד עם הנהלת הדסה והמדינה. מתוך סכום זה 1.5 מיליון שקל ישולמו למשרדו של מאיר והיתר – 1.1 מיליון שקל למשרדו של אקסלרד.  

שכר הטרחה עומד על מעט יותר מחצי לעומת הסכום שדרשו והשניים – 4.6 מיליון שקל, כאשר הבקשה המקורית הציגה שכר לפי שעות עבודה בפועל בסך 2.3 מיליון שקל, ובית המשפט התבקש לאשר את הכפלת השכר על "מאמץ מיוחד". כונס הנכסים הרשמי, פרופ' דוד האן, התנגד לדרישה להכפיל את השכר וטען שיש להסתפק בתוספת של 15%, ושופט בית המשפט המחוזי בירושלים דוד מינץ קיבל לבסוף את עמדתו.

כאשר משכללים את הבונוס בסך 15% שאושר ע"י בית המשפט, עומד התעריף בפועל שגבו הנאמנים על 814 שקל לשעת עבודה שלהם או של שותף במשרדיהם, 678 שקל לשעת עבודה של שכיר במשרדיהם ו-339 שקל לשעת עבודה של מתמחה. כל הסכומים כוללים מע"מ.

ב"כלכליסט" דווח לפני כשלושה שבועות כי מדו"ח השעות שצורף לבקשת השכר עלה שמשרד ליפא מאיר דרש אלפי שקלים שכר טרחה על הכנת בקשת שכר הטרחה עצמה וכן על הכנת בקשת שכר הביניים שהוגשה לפני חודשיים ובמסגרתה ביקשו הנאמנים מקדמה.

בהחלטתו כתב השופט מינץ כי קיימת אומנם רתיעה בפסיקה מתשלום שכר לפי שעות, מאחר שהדבר יוצר דרבון מובנה של בעלי התפקיד להרבות בשעות בכדי למקסם את שכרם (מינץ מצטט דברים של השופט איתן אורנשטיין בתיק אי.די.בי), אלא שבמקרה זה תשלום שעתי  מתאים, שכן המסלולים הקבועים בתקנות לא נותנים מענה. זאת מפני שהנאמנים שימשו למעשה כיועצים משפטיים להנהלת הדסה ולא ניהלו בעצמם את בית החולים כפי שנעשה בדרך כלל בהקפאות הליכים וגם לא מכרו את נכסיו נוכח ההסדר שהושג.

מינץ הוסיף וכתב כי הנאמנים טוענים שהשקיעו רבות בטיפול בהליך הקפאת ההליכים, אך הם "פורצים דרך דלתו הפתוחה לרווחה של בית המשפט", שכן אין הם צריכים לשכנע אותו באשר להשקעתם הרבה בהליך ולא באשר לתרומתם להצלחתו ו"בעניין זה הם ראויים לכל שבח ותודתו של בית המשפט נתונה להם".

בהתייחסו לתעריפים השעתיים שהתבקשו כתב מינץ כי "במקרה זה קשה להלום תשלום בסך 250 שקל לכל שעת עבודת מתמחה, גם אם מדובר בעלות מעביד. קשה גם לסבור כי בשל העיסוק בהליך ההקפאה, זנחו הנאמנים את כל עסקיהם האחרים של משרדם. קשה גם לסבור כי בשגרת משרד עורכי דין, אין שעת בטלה כלשהי ועורך הדין מתוגמל על ידי מי מלקוחותיו על כל דקה מיום עבודתו". מנגד, הוסיף מינץ, יש גם אמת בטענת הנאמנים כי באותן שעות בהן התמסר צוות משרדם להליך ההקפאה של הדסה, הם נמנעו מלעסוק בעיסוקים מניבי רווח אחרים.

מינץ סיכם באומרו כי "בסופו של יום, תגמול מלא לפי שעות העבודה נותן ביטוי לכל אלו יחדיו. אם קיימת אי התאמה לרעת הנאמנים, היא תבוא על מקומה באותה תוספת בת 15% אותה סובר הכנ"ר - שהלך יד ביד עם הנאמנים בכל הליך ההקפאה ויודע ומכיר את כמות העבודה שהושקעה על ידי הנאמנים - שיש לתגמל עליה".