צו 8 לחלב: העובדים הם הגיבורים שלנו

כאנשי עסקים שקיבלו החלטה להעביר מפעל ייצור ממרכז תל אביב לאזור הדרום, לקחנו בחשבון לא מעט שיקולים: עובדים, הסכמים, השקעה וכיוצא בזה. אבל האם היינו צריכים לקחת בחשבון איום טילים מתמשך? האם היינו צריכים להכניס את המצב הביטחוני לסל השיקולים שלנו?

בחרנו לעבור לנגב מתוך חשיבה שהפריפריה היא המקום לשמש עבורנו כבית, ומתוך האמונה כי המעבר יתרום לפיתוח העסקי במרחב כולו,ואנחנו גאים בצעד הזה.

בתהליך הקמת המחלבה החדשה קלטנו מאות עובדים, הכשרנו, לימדנו, הדרכנו, ויחד התחלנו לייצר חלב בנגב. במקביל, ומתוך ראייה אסטרטגית, החלטנו כי כל פעילות המחלבה כולל הפעילות השיווקית תתנהל אך ורק במשרדינו שבנגב, ולא בשום שלוחת חוץ אחרת.

ואז ביום בהיר אחד, אחרי שהודענו לכל מדינת ישראל על פתיחתה של המחלבה החדשה, מצאנו את עצמנו לפתע נתונים לירי רקטי מאסיבי. אזעקות מחרישות אוזניים, ריצה לממ"דים המשמשים כמשרדים מהם אנו מנהלים את הייצור וצלילים משתקים של נפילות. למרות זאת אנו משתדלים לשמור על קור רוח ומנסים לתפקד תחת לחימה המתנהלת בטווח של רק 20 ק"מ מאתנו.

מהו תפקידנו, כמנכ"ל וכהנהלה, במערכה הזו? הרי ביום-יום יש בתחום אחריותנו כ-500 עובדים, ולפתע מולנו ניצבות כ-500 משפחות: נשים, בעלים וילדים, שצריכים פתרון, שזקוקים להגנה.

מחלבת טרה באיזור התעשייה נועם ליד נתיבות | צילום: חיים הורנשטיין

עם הישמע האזעקה הראשונה בבוקר, עוד לא עולות השאלות, אך באזעקה העשירית שנשמעת בצהרי היום, הן הולכות ונערמות. האם להמשיך לעבוד? האם להמשיך לייצר?

אמנם, מעולם לא שקלנו לסגור את המחלבה בשעת חירום. אך לאחר קבלת צווי 8 של כ-25 עובדים, מצוקה של עשרות עובדים המתגוררים בעוטף עזה ומתקשים לצאת מביתם, ועוד אחרים הצריכים למצוא פתרון לילדים שאינם יכולים להשתתף בקייטנות ומושבתים במרחבים המוגנים בעיצומה של חופשת הקיץ - מהדהדת השאלה הגדולה: כיצד ממשיכים?

אם עם ישראל חווה במערכה הזו מפגן של אחדות, של דאגה לזולת ושל ערבות הדדית - גם אנו בטרה זכינו לחוויה הזו. במהלך השבועות האחרונים נוכחנו לגלות כי מאות עובדים אמרו לנו: "תפקידנו בזמן הזה הוא להמשיך הלאה, לא לעצור ולהמשיך לייצר".

הכרחנו עובדים לרוץ לממ"ד

טרה נחשבת למפעל ייצור חיוני המשמש גם כספק ראשי של צה"ל, משטרת ישראל, השב"ס ואלפי נקודות מכירה מדן ועד אילת. תפקידנו לייצר מוצרי מזון בסיסים, ומכיוון שחומר הגלם שלנו הוא חלב אין אפשרות לעצור את העבודה או לעכב אותה. ההבנה הזו כה טבועה בעובדים, עד שנאלצנו להכריח את חלקם להפסיק לייצר ולרוץ לממ"ד בזמן אזעקה.

קשה להאמין, אבל במערכה הנוכחית כולם התייצבו לעבודה, החליטו להמשיך ולגבות את החברים שנמצאים בצו 8. כך יצא שבמקום להתמודד עם היעדרויות מרובות, עובדים הגיעו לעבודה בכל דרך אפשרית, גם מתוך אזורים שהוגדרו כבעייתיים לתנועה.

נכון, אנחנו כמעסיקים דאגנו להפוגה קלה לעובדים שלנו בעוטף עזה שיוכלו לעזוב את בתיהם ולהתארח אצל משפחות בצפון הארץ, ארגנו להם סוף שבוע עם בני משפחותיהם בבית מלון בים המלח שיוכלו ליהנות מלילה של שינה רצופה ללא אזעקות ואנו ממשיכים לנסות ולשפר להם את השגרה כמה שניתן, לתת מענה, להקשיב ולעטוף אותם בחום. אולם בסופו של יום העובדים הם אלו שנושאים בנטל, הם אלו שממשיכים לעבוד תחת מטר טילים, הם אלו שיורדים מההסעה ונשכבים על הכביש בזמן אזעקה והם אלו המשאירים אישה או בעל עם ילדים בממ"ד, מתגברים על תחושת האימה ומגיעים לעבודה. לכן בעיני העובדים שלנו הם גם הגיבורים שלנו!

הלך הרוח הבלתי מנוצח שלהם מעיד על חוסן מופתי, מחויבות, מסירות ונאמנות גבוהה למקום העבודה. העובדים שלנו נרתמו למשימה בנחישות ובחרו להמשיך בשגרת חייהם למרות הכל.

הכותב הוא מנכ"ל טרה