אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
כשהתותחים רועמים חופש המידע שותק

כשהתותחים רועמים חופש המידע שותק

חוסנה של המדינה נמדד גם, ביכולת להתמודד עם הביקורת כלפי הלחימה, כמו עם התמיכה בה. וכל ניסיון להימנע משיתופו של הציבור במידע סופו גם להיכשל

01.08.2014, 08:04 | אלונה וינוגרד

אחד המשפטים היפים על הזכות למידע נאמרה על ידי נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק בבג"ץ חבר הכנסת מאיר כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור: "ללא מידע, אין דעה, בלא דעה אין ביטוי, ללא ביטוי אין שכנוע, ללא שכנוע אין התמודדות, ובאין התמודדות קיים חשש שהאמת לא תצא לאור". היכולת שלנו להישיר מבט אל מול המציאות המורכבת והכואבת שאנו חווים עכשיו, להתמודד עמה, לגבש כלפיה עמדה ולבטא את אותה עמדה, חייבת להיות מבוססת מידע.

ימים קשים עוברים על מדינת ישראל. ימים שמילים כמו מלחמה, שנאה, מבצע, טילים, אויב והרבה כאב שולטים בהם. מי בכלל יכול לחשוב על חופש המידע. מי בכלל יכול לדבר על זה. איזה רלוונטיות יש לזה עכשיו? חופש המידע זה פריבילגיה. כשכולם מכונסים למען מטרה מסוימת, במיוחד כזו שקשורה בלחימה, זה לא הזמן לשאלות. זה הזמן להתחבר לכל כלי המדיום האפשריים ולספוג מידע. למצוא את הפוליטיקאי/ת, שמעוררים בנו אמון, את הפרשן/ית שנראים שקולים ובעלי ידע ולעקוב אחר מוצא פיהם ללא עוררין וללא תהיות. זה זמן מלחמה. זמן להתגייסות. ושאלה, מעצם טבעה, מערערת את הסדר הקיים, וככזו היא מסוכנת ועלולה לפגוע באחדות הלאומית.

מי יכול לחשוב על חופש מידע בזמן מלחמה?, צילום: אי פי איי מי יכול לחשוב על חופש מידע בזמן מלחמה? | צילום: אי פי איי מי יכול לחשוב על חופש מידע בזמן מלחמה?, צילום: אי פי איי

כשחושבים על חופש המידע עולות לראש שאלות שקשורות בתקציבים של חברי כנסת, בהסדרי ניגודי עניינים של נבחרי ציבור, בעלויות קמפיינים של משרד ממשלתי כזו או אחר. אולי יש כאלה שחושבים על פרוטוקולים של ועדה ציבורית או דו"ח מבקר של גוף מסוים. מה לכל זה עכשיו? מי יכול לחשוב על תקציבים וניהול תקין כשיורים טילים על ישראל, כשנהרגים ילדים. מי יכול לחשוב על זכות הציבור למידע, כשהשנאה והגזענות שוטפים את כל הארץ. כשילדים נחטפים ומוצתים חיים. כשנהרגים חיילים ואזרחים.

אחת מתפיסות היסוד של זכות הציבור למידע, מקדשת את זכותו של הפרט לגבש באופן עצמאי את דעתו ותפיסת עולמו. בעיתות מלחמה זכות לא נעלמת. שאלות לגבי מחיר המלחמה, הן שאלות שלכל אחד ואחת זכות להתחבט בהן. חוסנה של המדינה נמדד גם, ביכולת להתמודד עם הביקורת כלפי הלחימה, כמו עם התמיכה בה. וכל ניסיון להימנע ככל הניתן משיתופו של הציבור במידע, סופו גם להיכשל (כי הרי הכל מתגלה בסופו של דבר) וגם לפגוע באופן חמור יותר בתנהלות השלטון.

בימים טרופים אלה, קשה להאמין שיש אמת אחת שצריכה לצאת לאור. אין זה סביר, שמסמך מסוים יאפשר לציבור לגבש דעה חד משמעית וברורה על שמתרחש. המורכבות היא מובנת מאליה. אבל אין בטענה זו כדי לפתור את השלטון מאחריות כלפי הציבור, בדיוק כפי שאין זה ראוי שנשב בשקט ונספוג ללא עוררין כל פיסת מידע שנשלכת לעברנו. גם זמן מלחמה הוא זמן לשאלות. הוא זמן שיש לקיים דיון ציבורי אמיתי סביב סוגיות הבטחון שעל הפרק. דיון כזה יכול להתקיים רק כאשר יש מידע שישאפשר לנו לגבש עמדה, שניתן יהיה לגבות בעובדות ולשכנע בה.

התנועה לחופש המידע עוסקת בימי שגרה במאבקים על מסמכים, צילומים והקלטות שיש בידי הרשויות בכדי להביאם לידיעת הציבור. בימי שגרה, הזכות למידע היא כה פשוטה ומובנת מאליה, שנדמה שיש סביבה כבר קונסנזוס ציבורי. כאשר שגרה זו מופרת, הזכות למידע לא נעלמת. בימי מלחמה הזכות למידע היא הזכות לשאול שאלות ולעורר דיון. היא הזכות לא לקחת דבר כמובן מאליו. דווקא בתקופה שבה הרציונאלי מתערבב עם האמוציונאלי, נדרש מימוש מיטבי, ככל הניתן, של הזכות למידע. נדרש ציבור שיסייע לשלטון להתנהל בצורה מפוכחת ואחראית, כזה ששואל ודורש תשובות כדי לודא שלא איבדנו את הדרך ואם כן, שידע לסמן את הדרך חזרה".

עו"ד אלונה וינוגרד היא מנכ"לית התנועה לחופש המידע

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות