מדוע מפחד הדיקטטור התאילנדי ממשחק מחשב?

על ראש הדיקטטור בוערת הכומתה

החונטה הצבאית של תאילנד, שתפסה את השלטון בפעם המי יודע כמה במאי, אסרה בימים האחרונים על ייבוא משחק המחשב Tropico 5 למדינה. למי שלא מכיר את סדרת המשחקים הפופולרית הזו, אספר שהיא מציבה את השחקן בתפקיד של דיקטטור של מדינה טרופית קטנה. הוא יכול להחליט איזה סוג דיקטטורה מתאים לו - מהדורסנות הקובנית של האחים קסטרו, עבור במשטר האימים של פאפא דוק ובייבי דוק בהאיטי, וכלה בדיאט-דיקטטורה ששמה דגש על הבאת תיירים למדינה. המשחק יצא לראשונה ב-2001 ולתאילנד לא היתה בעיה עם הגרסאות הקודמות שלו.

אבל עכשיו מודיעה ועדת הצנזורה לסרטים ולווידאו של תאילנד שהיא אוסרת על המשחק. משרד התרבות של החונטה הודיע ש"חלקים מהתוכן במשחק לא מתאימים במצב הנוכחי". המפיצה של המשחק בתאילנד, New Era, אמרה שנמסר לה ש"חלקים מהמשחק עשויים להשפיע לרעה על החוק והסדר".

מעבר לעצם החתרנות שבהזכרה לתושבי תאילנד שהם חיים תחת דיקטטורה צבאית, חלקים במשחק מציגים התקוממות חמושה נגד משטר שכזה. אפשר להבין מדוע חונטה שתפסה את השלטון בכוח יכולה לראות בכך בעיה. 

תאילנד מצטרפת בכך למועדון עגום במיוחד; סין אסרה לפני שנה על המשחק Battlefield 4, שכלל סנאריו שנקרא "עליית סין": היא נימקה את האיסור ב"תוכן שמסכן את הבטחון הלאומי ושכולו עוסק בפלישה תרבותית". רוסיה העניקה למשחק Sims 4 דירוג של "למבוגרים בלבד" אחרי שהוא איפשר מערכות יחסים גאות. ואולי לא צריך לצחוק בקול רם מדי, כי אולי ישמעו אותנו כמה קילומטרים מפה. מעניין מה היה עושה השב"כ אם מישהו היה מתחיל להפיץ משחק שמציג התקוממות עממית נגד משטר דיכוי. אפשר כבר לשמוע את נציגי המדינה אומרים בבג"צ שהמשחק עשוי "לפגוע בבטחון האזור".

הזכות להישכח מגיעה לוויקיפדיה

הבעייתיות של התפיסה של הזכות להישכח, שבית משפט אירופי קיבל לפני מספר חודשים, היא בכך שהיא מעלימה מידיעת הציבור מידע שקודם לכן עמד לרשותו. עכשיו הזכות להישכח מגיעה גם למקור הידע המוביל בעולם, ויקיפדיה.

לראשונה, הסירה גוגל הפניה לוויקיפדיה אחרי שקיבלה דרישה להסרת מידע בשל זכות זו. מה המידע הספציפי? לא ברור; בכל מקרה, אסור יהיה לפרסם אותו באירופה. חשוב להדגיש: ההחלטה לא מוחקת את הערך הרלוונטי בוויקיפדיה. היא מורה לגוגל לא להציג אותו בתוצאות החיפוש שלה באירופה. גוגל כבר החלה לעקוף את הבעיה הזו – היא מודיעה למשתמשים שבתוצאות שהם חיפשו יש חסר ושאם הם רוצים לראות מה היא אולצה להסיר, שיחפשו את המידע באתר העיקרי שלה, google.com.

התוצאה היא בדיחה במקום מהלך רציני. מצד אחד, אם נותנים לציבור לממש את זכותו להיעלם מהרשת, פושעים ונוכלים יכולים למחוק את העובדה שהם פושעים ונוכלים. במקרה זה,  ויקיפדיה צריכה להיות המקום הראשון שאתה מצנזר משום שהיא מביאה את כל העובדות הלא נוחות. מצד שני, אם אתה מצנזר אנציקלופדיה, הגעת אד אבסורדום.

בית הלורדים הבריטי קבע בשבוע שעבר שהזכות להישכח בלתי ניתנת ליישום, וג'ימבו וויילס, אחד ממייסדי ויקיפדיה, אמר: "זו דרך מסוכנת מאוד ללכת בה, ואם החלטנו ללכת בדרך שמובילה אותנו לצנזור ההיסטוריה, בעליל אין שום דרך להשאיר החלטות מסוג זה בידי חברה פרטית כמו גוגל". לראייתי, הוא צודק לגמרי. זה עניין לבתי המשפט.

המהנדסת שלא הסתפקה בכתיבת קוד

בחצי השנה האחרונה, נאלצות חברות הטכנולוגיה, בילל וחרוק שיניים, לחשוף את נתוני הגיוון שלהן: כמה נשים הן מעסיקות, כמה בני מיעוטים. התוצאות בדרך כלל מטרידות: עובד ההייטק הממוצע הוא גבר לבן או אסייתי ואין כמעט נשים, במיוחד לא בתפקידי ניהול. זו הסיבה העיקרית לכך שהחברות נמנעו מלפרסם את הנתונים הללו.

מי שכופפה את ידן היא טרייסי צ'ו, מהנדסת תוכנה של פינטרטסט. היא לא הסתפקה בתפקיד הטכנוקרטי שלה, כתיבת קוד, אלא יצאה למאבק חברתי. היא דרשה שוב ושוב את פרסום הנתונים הללו - ומה שיותר מטריד מבחינת החברות, החלה לאסוף אותם בעצמה.

היא בנתה אתר שריכז את הנתונים, אותם קיבלה בחשאי מעובדים בשלל חברות - והוא הציג תמונה אומללה למדי. אבל הנתונים שלה, הודתה צ'ו, היו מיושנים. התוצאה של הפרסום היתה תשומת לב מכלי התקשורת, שתוך זמן לא רב התחילו להפעיל לחץ על חברות הטכנולוגיה, עד שהללו נכנעו.

צ'ו מתעקשת להסתכל על חצי הכוס המלאה. היא אומרת שבשנה האחרונה היתה עליה ניכרת בשכירת מהנדסות. היא גם חושבת שהחברות עושות מאמץ של ממש לשכור נשים בתחום הטכנולוגיה. נחכה לדו"חות הבאים ונראה.

קצרצרים

1. ישנם הרבה זנים של טיפשות. הקטלניים שבהם לפעמים מזכים אנשים בפרס דארווין הידוע לשמצה. הוא מוענק לאנשים שהשביחו את מאגר הגנים האנושי בכך שהרגו את עצמם ויצאו ממנו. אחד המועמדים לפרס דארווין לשנת 2014 צפוי להיות אוסקר אוטרו אגייר, לשעבר בן 21 ממקסיקו סיטי. אגייר החליט שמה שהוא צריך בחיים זו תמונת סלפי עם אקדח טעון, תוך כדי שהוא וחבריו היו שיכורים. האקדח, משועמם, החליט לדלג למערכה השלישית וירה. אגייר יצא מהתמונה.

2. בלוגר בשם טים טורקילדסון כתב על התופעה הלשונית המוכרת כהומופונים, קרי מילים שנשמעות אותו הדבר אך יש להן משמעות שונה. למשל, המילה "חלב" יכולה לציין הן שם עצם והן את פעולת החליבה בעבר (הוא חלב את הפרה), אבל נשמעת זהה. לרוע מזלו של טורקילדסון, המעסיק שלו התבלבל בין הומופונים והומוסקסואליות, הגיע למסקנה שטורקלידסון מנסה לקדם אג'נדה גאה ופיטר אותו. לרוע מזלה של מדינת יוטה, המעסיק של טורקילדסון הוא מערכת החינוך שלה.

3. ונעבור לטמטום מהזן הצבאי: סניה סוטקין הוא חייל בצבא רוסיה. סוטקין, אם להשתמש בביטוי סובייטי, הושחת על ידי הדקדנטיות המערבית ואוהב לצלם את עצמו באינסטגרם. לרוע מזלה של העריצות הרוסית, סוטקין צילם את עצמו פעמיים - ביוני וביולי - כשהוא בשטח אוקראינה. רשמית, המשטר הפוטיניסטי טוען שאף חמוש רוסי לא חצה את הגבול לאוקראינה. אופס. מישהו עומד לקבל הצבה מחדש אי שם בסיביר. 

4. טמבל מקליפורניה בשם ברט לי סקוט חשב שזה יהיה נורא מצחיק לסנוור מסוק משטרתי באמצעות ציין לייזר. הוא רק לא ידע שאפשר לזהות את המיקום שלו. בבית המשפט, טען סקוט שהוא אכן עשה את המיוחס לו, אבל טען שהיו נסיבות מקלות: הוא היה משועמם מאוד בזמן התקרית. בית המשפט סירב להתרשם ורשם לו אירוח של שנתיים במתקן סגור על חשבון הדוד סם.