צילום: שאטרסטוק
שאיבות גדולות
ג'יימס דייסון, בעל מותג שואבי האבק המפורסם, רוצה לרתום את טכנולוגיית השאיבה שהמציא כדי לנקות נהרות מאשפה
בחודש שעבר חשף דייסון שרטוטים של אסדת נהרות מסיבית, מצוידת בטכנולוגיית הציקלון שבה משתמשים השואבים שלו. החשיפה נעשתה במגזין "טיים", ועוררה תשומת לב אדירה שהובילה את דייסון לגלות פרטים נוספים. האסדה, שתפטרל במעלה הזרם, תגרור אחריה רשת ענקית שתאסוף אשפה לא רק מהמים, אלא גם מקרקעית הנהר, זו ששוקעת ומתפרקת בהדרגה, ומרעילה בתהליך את שרשרת המזון. הפלסטיק שנאסף ברשת פשוט יישאב בעזרת שואב ענקי היונק את המים המזוהמים ומחזיר סילון של מים נקיים בחזרה לנהר.
דייסון גם הופך את האסדה למפעל מיחזור קטן: הפלסטיק שנשאב מהמים ייגרס במקום ואז יוזרם שוב דרך טכנולוגיית הציקלון של השואב, מה שיאפשר הפרדה לסוגים שונים. משם יעבור חומר הגלם למשאיות שייסעו לצד האסדה, ויובילו אותו חזרה למפעלי מיחזור. לפי דייסון, התוכנית הזו בעלת הצדקה כלכלית - היא תיצור מאשפה חומר גלם לתעשייה ותספק מקומות עבודה חדשים. כרגע דייסון שוקד על פיתוח מנועי ציקלון שיידעו לא רק להפריד ולשאוב פיסות פלסטיק גדולות, אלא גם את הפיסות המיקרוסקופיות, אלה המסוכנות ביותר, שמגיעות למזון של כולנו. הפיסות הללו נקראות מיקרו־פלסטיק. מדעני התוכנית הסביבתית של האו"ם מעריכים כי על כל קמ"ר ימי צפות 12 אלף חתיכות פלסטיק. תהליך ההתפוררות של הפלסטיק הזה למיקרו־פלסטיק מלווה בבליעתו על ידי דגים שחושבים שמדובר בפלנקטון, ביצי דגים או יצורים זעירים אחרים.
מיקרו־פלסטיק הוא גם ספוג יעיל של עשרות כימיקלים רעילים. הרשימה כוללת די.די.טי, מתיל־כספית, פי.סי.בי, חומרי הדברה, ביספנול ושאר רעלנים. מה שאומר שכשאנחנו אוכלים דג, אנחנו אוכלים גם פלסטיק, וגם את כל הרעלנים שנספגו בו. כשצוות מדענים בינלאומי יצא ביולי למפות את כתמי הפלסטיק העצומים שצפים באוקיינוסים, וחיכתה לו הפתעה: "לא הצלחנו למצוא 99% מהפלסטיק שנמדד בעבר" כתבו המדענים במגזין "PNAS", "אנחנו חושדים שהפלסטיק החסר נאכל בידי יצורים ימיים".
מיליוני הטונות האלה של פלסטיק שצף ונאכל בידי דגים מגיעים לאוקיינוסים בעיקר דרך הנהרות. לכן, אם הפרויקט השאפתני של דייסון יצא לפועל, נוכל לא רק לשחות בנהרות נקיים יותר, אלא גם לאכול קצת פחות פלסטיק.
4 תגובות לכתיבת תגובה