הפוליטיקאים טועים: מעמד הביניים אינו המנוע שדוחף את הכלכלה

פוליטיקאים אוהבים לטעון שמעמד הביניים הוא זה שאחראי על הצמיחה במדינה, שמעמד הביניים הוא המנוע העיקרי שדוחף את הכלכלה. כך לדוגמא אובמה, שלא מפסיק להלל את מעמד הביניים כמנוע הצמיחה של המשק האמריקאי וכך גם יאיר לפיד, שלדעתו הצמיחה בוקעת ממעמד הביניים. די ברור מדוע הפוליטיקאים מתחנפים לקבוצת האוכלוסייה החשובה ביותר מבחינת מספר הבוחרים. הבעיה היא שהם טועים. המעמד הבינוני אינו מנוע הצמיחה העיקרי בכלכלה.

נהוג לחשוב שמעמד הביניים הוא כל כך חשוב כי הרי ללא הקניות שלו, ללא הצריכה, לא הייתה פעילות כלכלית. אך זו ראייה שגויה. לפני שצרכן יכול לקנות מוצר כלשהו, שני דברים צריכים לקרות. ראשית, מישהו צריך לייצר את המוצר הזה, ושנית, מישהו צריך לשלם משכורת כדי שאפשר יהיה לממן את הקנייה.

אתר של כיל. הצלחה של יזם לא אמורה להפוך אותו לקורבן לגיטימי של שוד בידי הממשלה | צילום: תומריקו

לכן, מנועי הצמיחה בכל כלכלה הם דווקא העשירים והיזמים, אלה שמשקיעים בעסקים חדשים ומרחיבים עסקים קיימים. או במילים אחרות, מי שמניע את הכלכלה הוא זה שמשלם את המשכורת, לא זה שמקבל אותה. זה אולי לא נעים לשמוע ואולי זה מעצבן את מי שנהנה לשנוא את העשירים "הנצלנים", אך זו האמת.

כאשר יזם ממציא מוצר חדש – נניח אייפון, עליו להשקיע בפיתוח ובייצור המוצר. הוא זה שלוקח את הסיכון, והוא זה שעובד ימים כלילות כדי לממש את הרעיון שלו. אם המוצר מצליח, כי אז אותו יזם יתעשר ויעסיק יותר עובדים במפעל. ותוך כדי כך הוא גם ייתן עבודה לספקים שלו, ולקהילה כולה. התיאור הזה נכון גם לגבי יזם שבסך הכל פותח פיצוציה חדשה. והתיאור הזה נכון גם לגבי השקעה במפעל קיים, בהרחבה של פסי ייצור וכך הלאה. בעצם כל השקעה מוצלחת של הון בתנאי שוק חופשי יוצרת צמיחה.

כדאי לזכור כיצד כלכלה צומחת דווקא בימים אלה כאשר כיל מנסה לשכנע את ועדת שישינסקי לשנות את רוע הגזירה ולא למסות את רווחי החברה בשיעור 42%. כביכול, הקישור בין כיל הגדולה לבין היזם שלוקח סיכון, נראה מגוחך. אבל משפחת עופר היא יזמית ספנות, שלקחה את הסיכון שלה לפני חצי מאה, הצליחה, וכיום מנסה להרחיב את העסק הקיים שלה. הצלחה של יזם לא אמורה להפוך אותו לקורבן לגיטימי של שוד בידי הממשלה.

ובחזרה לעניין הצמיחה הכלכלית. לכיל טיעונים שונים לגבי טעויות בחישובים של שיעור המס. אך הטענה שהועלתה מול הוועדה ושמעניינת אותנו במיוחד היא שבסך הכול, המשק הישראלי דווקא יפסיד מהגדלת המס על כיל. זאת מאחר שהמס יהפוך השקעות בארץ ללא כדאיות. ואכן, כיל כבר החלה להשקיע במכרה אשלג באתיופיה, במקום להשקיע בנגב. אתמול (יום ה') החברה הודיעה שהיא מבטלת השקעה של 750 מיליון דולר בארץ ובוחנת את ביטולה של השקעה נוספת בסך מיליארד דולר.

על פי חישוב של כלכלנים באוניברסיטת בן גוריון, ביטול השקעות מתוכננות של כיל בסך כולל של כ-1.75 מיליארד דולר יביא לאובדן בתוצר הלאומי של יותר מ-3.5 מיליארד ולפיטורים של אלפי עובדים. ההיגיון של החישוב הוא שכאשר כיל משקיעה, לא רק הספקים, הבנאים, והעובדים שלה נהנים אלא גם הספקים של הספקים. כלומר השקעה של כיל יוצרת אפקט דומינו חיובי שהשפעותיו ניכרות לאורכה ולרוחבה של הכלכלה הישראלית

.

הטעות של הפוליטיקאים היא שבהתלהבותם לרצות את קהל הבוחרים, הם פוגעים במטה לחמם של אלה שבשמם הם כביכול פועלים. הפוליטיקאים והבירוקרטים שכחו שכלכלה צומחת לא בזכות המסים שנלקחים ע"י הממשלה ולא בזכות המעמד הבינוני שכל כך עולץ בראותו את כיל תחת הגיליוטינה.

כלכלה צומחת בזכות השקעות של אנשי עסקים, ואלה אינם מטומטמים. מדינה שאינה ידידותית למשקיעים דינה להבריח אותם ולהיקלע לעליבות כלכלית. נקווה שציבור הבוחרים יתעשת לפני שרמת החיים שלנו תרד, וכל מה שיישאר לנו זה שמחה לאיד.