"השדה" ימשיך לנצח

עד כמה האמריקאים משוועים לדרמות ולגיבורים גדולים? על כך ניתן ללמוד מהסקר הראשי של אתר ESPN, שעלה לאוויר לאחר שרורי מקלרוי זכה בתואר המייג'ור הרביעי שלו בקריירה – התואר הנחשק בעולם הגולף המקביל לגראנד סלאם בטניס – ועבור מקלרוי גם השני ברציפות.

מקלרוי. ההצלחה שלו מעידה על הקושי בלהצליח בגולף | צילום: רויטרס

הסקר שאל למי יש יותר סיכוי לנפץ את שיא הזכיות של ג'ק ניקלאוס, שזכה ב-18 תארי מייג'ור בין 1962 ל-1980: לטייגר וודס האגדי, לו 14 תארים, או למקלרוי.  55% מהאמריקאים חשבו שהסיכוי של וודס גבוה יותר, אבל אם אתם מחפשים תשובה אמיתית אז לשניהם אין.

לטייגר אולי היה. הוא אמנם בן 38  - לא צעיר - אבל גולף אפשר לשחק עד העשור השישי ואפשר גם לזכות בתארים בגיל 50 פלוס. עם זאת, הבצורת של וודס נמשכת כבר שבע שנים, מאז אותה פרשת גירושין מכוערת. כל טורניר חיכו ל'הנה הוא חוזר' הזה, ואח"כ אמרו שזה עניין של שנה או שנתיים, אבל שבע שנים זה כבר פרק זמן ארוך מדי, וזה אומר הרבה לגבי היכולות העתידיות של וודס לחזור לרמתו הגבוהה ביותר.

העניין בגולף הוא 'השדה' – the field. ככה נקראים היריבים של המועמד לזכייה. זה כמעט אף פעם לא מישהו ספציפי. בתקופת שלטונו של טייגר סקרים ב-ESPN נראה ככה: "מי יזכה באוגוסטה – טייגר או השדה?". צריך לומר עוד שהשדה בדרך כלל כולל כמה עשרות, לפעמים יותר ממאה, שחקנים, חלקם טובים מאוד, חלקם עם תארים שמעידים שהם יכולים להתעלות ביום נתון, והסיכוי לקטוף יותר מתואר אחד בשנה בארבעת המייג'ורים, או כמה תארים ברצף, או כמה ברצף לאורך שנים, מעידים בעיקר עד כמה וודס היה טוב לעומת השדה.

מי שמאתגר עכשיו את השדה הוא רורי מקלרוי הצפון אירי והוא בן 25. ספורטאי נהדר, אנדי מארי למביני עניין. הוא הולך להיות השם החם של הענף הזה בעשור הקרוב, ללא ספק. אבל מבט קל בטבלאות הסטטיסטיקה מגלה שהפעם האחרונה שמישהו לקח שני תארים ברצף, גולפאי טוב פלוס בשם פדרייג הרינגטון, היתה ב-2008.

אם ההבלחה הזו של מקלרוי לפסגה מעידה על משהו, עם שתי זכיות נהדרות ברצף, היא דווקא על הקושי לעשות זאת, לא על הקלות שבה הוא הולך לעשות בעתיד. עם שדה שרק מתמלא בכישרונות צעירים מדי שנה, כישרונות שמגלים פתאום מטרה ברורה לתקוף עכשיו, 'השדה' ימשיך לנצח. זה נחמד שאפשר לפחות לשאול את מי.