צילום: אימג'בנק, Gettyimages
שיח'ה מוזה: גבולות המוזה
מוזה, האשה החזקה ביותר בקטאר, אמו של השליט הנוכחי ואשתו של השליט לשעבר, היא הדמות המורכבת ביותר בצמרת העולם הערבי. היא מעורבת מאוד בשלטון, משפיעה על השקעות ההון של המדינה וגם מטביעה חותם עסקי וסטייליסטי בסצנת האופנה. אבל בכל תחומי פעילותה היא מצטיירת בו בזמן כאייקון פמיניסטי וחדשני - וכמי שמשמרת סדר בעייתי ושמרני
הסיפור של שיח'ה מוזה הוא סיפור על כוח וכסף. סיפור על אמביציה אדירה ששינתה את ההיסטוריה של מדינה, אבל גם על הגבולות שבהם האמביציה הזאת נחסמת. סיפור על אשה שמגיל צעיר מאוד קבעה עוד ועוד תקדימים וטשטשה שוב ושוב את ההבדלים בין מדינות המערב למדינות ערב, ובכל זאת כל פרט בסיפור שלה ממשיך להנכיח את ההבדלים האלה. כאילו שיח'ה מוזה עצמה היא קו תפר אנושי.
היא בת 55, אבל הסיפור של שיח'ה מוזה זוכה לתהודה במערב רק בשנים האחרונות. עם הפניית תשומת הלב לשינויים בעולם הערבי בעקבות האביב הערבי הוא נהפך למודל מסקרן במיוחד. לצד פעילותה לקידום החינוך בקטאר ובעולם בכלל ולשיפור מעמד הנשים, מוזה גם משכה את תשומת הלב בזכות הלוק שלה, מוקפד, צבעוני ועשיר, חריג מאוד בעולם הערבי ובולט למדי גם בצמרת העולם המערבי. היא נבחרה שוב ושוב לאחת המתלבשות הטובות בעולם, זכתה לשבחים על הסטייל, וגם עמדה כנראה מאחורי מסע קניות אדיר של שלל חברות אופנה יוקרתיות שביצעה קטאר.
כעת, לאחר שהתבררו ממדי התמיכה של דוחה בחמאס, הסיפור הזה מקבל טוויסט נוסף. האשה החזקה בעולם הערבי, המושכת בחוטים של המדינה העשירה בעולם (בתמ"ג לנפש), המעורבת עמוק בדיפלומטיה המורכבת של מדיניות המפרץ ובהשקעות אדירות בתחומי התרבות והאופנה בכל העולם, שמרתקת באותה מידה מומחים ליחסים בינלאומיים וסטייליסטים - עומדת גם מאחורי הקלעים של שלטון בעייתי למדי. ובסופו של דבר, הבשורה החדשנית שהיא מביאה בכל זאת מוגבלת, כפופה לכללים של מדינה אסלאמית שמרנית.
תחילת הדרך
עם הבעל נגד אביו, עם הבן נגד אחיו
מוזה טיפסה לצמרת דווקא בזכות סכסוך ארוך שנים באצולה הקטארית. במשך שנים היה אביה נאסר אל־מסנד אחד ממתנגדיו הבולטים של שליט קטאר האמיר ח'ליפה בן חמד. אל־מסנד שאף לתפוס את השלטון, בן חמד החזיק בו היטב, הסכסוך בין שתי משפחות האצולה היה ידוע לכל, וכלל גם את הגלייתו של אל־מסנד ומשפחתו מקטאר לכווית ב־1964, כשמוזה היתה בת 5; הם חיו שם במשך 13 שנה. בסופו של דבר, ב־1977, החליטו השניים ליישב את העניינים באמצעות קשרי נישואים. בן חמד תרם לעניין את בכורו, חמד, בוגר האקדמיה הצבאית הממלכתית סנדהרסט שבדרום אנגליה (שאליה נשלח כשלא הצליח להשלים את לימודי התיכון שלו), מפקד הצבא ויורש העצר. אל־מסנד תרם את מוזה.
לנישואים האלה לא היתה אמורה להיות משמעות מיוחדת. מוזה היתה אשתו הרביעית של חמד, נערה בת 18 שאיש לא ייחס לה חשיבות גדולה. אבל למוזה היו הרבה מאוד יכולות, שאיפות ותוכניות. היא ממש לא התכוונה להיות "האשה הרביעית של חמד". היא כיוונה להיות האשה הראשונה של קטאר.
נדרש לה זמן בדרך. היא ילדה שבעה ילדים, השלימה תואר ראשון במדעי החברה, אבל כל הזמן, לפי חלק מאנשי המשפחה השלטת, פעלה כדי לקדם את עצמה אל עבר השלטון - אולי כדי לממש סוף סוף, בדרך אחרת, את חלומות השלטון של אביה. המשימה הראשונה שלה היתה להביא את בעלה לשלטון - תוך הדחת אביו, האיש שהסכים להכניס אותה לארמון המשפחה השלטת. המשימה השנייה היתה לקדם את בנה שיח' תמים לעמדת יורש העצר, אף שלחמד היו בנים גדולים יותר משלוש נשותיו הקודמות.
המשימה הראשונה הושלמה ביום שלישי אחד, 27 ביוני 1995, שהחל בנימוסים טקסיים ונמשך בדרמה היסטורית. אמיר קטאר שיח' ח'ליפה יצא אז לחופשה באירופה, כמנהגם של שליטי המפרץ שמנסים לברוח מהקיץ החם. הטלוויזיה הקטארית שידרה את טקס הפרידה ממנו בנמל התעופה, את הגינונים המתבקשים, את הבן חמד המנשק את ידי אביו. אלא שמיד אחרי שהאב המריא הורה חמד - כאמור, מפקד הצבא - לעצור את 36 המקורבים ביותר לאביו. הוא תפס את השלטון, ואילו אביו נותר באירופה במשך כמעט עשר שנים, עד שובו לקטאר. כיוון שחמד לא נתפס בשום שלב כטיפוס מבריק במיוחד, אף אחד בקטאר לא האמין שהוא הגה את ההפיכה בעצמו.
המשימה השנייה של מוזה, או שמא המזימה השנייה של מוזה, נרמזה כמה חודשים אחר כך, ב־1996. שני בניו של חמד, שיח' משעל ושיח' פהד, נעצרו בטענה שניסו להוביל מהפכה בשם הסב המודח. עוד נטען כי הם מוסלמים קיצונים, והם הושמו במעצר בית. בפועל, זה נראה כמו ניסיון מובהק של מוזה להרחיק את בניהן של הנשים האחרות מעמדות הכוח שהחזיקו בצבא קטאר כדי לפלס את הדרך לבנים שלה. בשלב הבא בנה הבכור ג'אסם, שאמור היה להיות יורש העצר, ויתר על התפקיד במהלך שלא הוסבר עד היום, ובנה השני תמים הוכרז יורש העצר ב־2003.
מאחורי הקלעים
אינטרס של קטאר או אינטרס של מוזה
כעבור עשר שנים, ביוני 2013, בעלה של מוזה, השיח' חמד בן ח'ליפה, הודיע כי הוא מעביר את השלטון ליורש העצר תמים. זה היה צעד מדהים וחסר תקדים. שום שליט חי במדינות המפרץ לא העביר מעולם את השלטון ליורש העצר שלו, בעודו בחיים ולגמרי מרצונו.
לא מעט תיאוריות ניסו להסביר את הצעד החריג הזה. אחת טענה שחמד פשוט התעייף; בשנתיים שקדמו לפרישה הוא ספג ביקורות קשות ממנהיגי העולם הערבי ובעיקר מדינות המפרץ, על שעודד ואף מימן את ההפיכות באביב הערבי. סברה אחרת ייחסה את הפרישה למצבו הבריאותי, כמושתל כליה. אגב, לפי כמה פרסומים בעולם הערבי שלא אושרו או הוכחו, מוזה היא זו שתרמה לו את הכליה, דבר שאולי יכול להסביר את מידת התלות שלו בה. תיאוריה אחרת גורסת כי מוזה שכנעה את חמד לוותר על השלטון, בטענה שזוהי טובת קטאר. לפי ההסבר הזה, מוזה שכנעה אותו כי החלפת האמיר תשפר את היחסים עם הנסיכויות השכנות, שכאמור זעמו על המדיניות העצמאית של קטאר מול העולם הערבי.
בשנה שעברה, במקביל להעברת השלטון, רשמה מוזה ניצחון נוסף, עם הדחת ראש הממשלה ושר החוץ הוותיק, קרוב המשפחה שיח' חמד בן ג'אסם. לאחר שנים בשלטון, כיד ימינו של האמיר, בן ג'אסם צבר הון עתק וכוח פוליטי רב, וככל הנראה נתפס כמי שעשוי לסכל את העברת השלטון לבנה של מוזה. כשהוא סולק, המשימה השנייה הושלמה. מוזה, אגב, לא היתה שם כדי לחגוג. היא פשוט לא נכחה בטקס ההכתרה של בנה. מוזה יצאה באותם ימים לכנס בחו"ל, על פי הערכות כדי להרחיק עצמה מהשמועות על מעורבותה בהחלפת השלטון.
אחרי שהפכה את בעלה לשליט, ואחרי שהמליכה את בנה במקומו, לא כל כך ברור מה מידת מעורבותה של מוזה בשלטון הנוכחי. הציפייה במפרץ היתה שעם מינויו לאמיר השיח' תמים יביא לשינוי במדיניות קטאר ויפעל לשיקום היחסים שלה עם מדינות המפרץ. יותר משנה חלפה, ושינוי ושיקום כאלה לא נרשמו. למעשה, קשה להבחין באיזשהו שינוי משמעותי בקטאר בעקבות חילופי השלטון. ההערכה היא כי רק הראש התחלף, אך המדיניות של האמיר האב ואנשיו - במידת מעורבות כזו או אחרת של מוזה - לא עתידה להשתנות תחת שלטון בנו.
בכותרות
משחקת מצוין בכללי העולם הישן
אבל גם אחרי כל המהלכים האלה בצמרת הקטארית, מוזה זכתה לתשומת לב עולמית בעיקר בעקבות המראה שלה. האביב הערבי אמנם חשף בשנים האחרונות את השפעתן של נשות המנהיגים על המדיניות - למשל של סוזאן מובארק במצרים, לילה טרבלסי בתוניסיה וסאפיה פרקאש, אשתו של מועמר קדאפי, בלוב. אף אחת מהן לא זכתה לסיקור בינלאומי כמו זה של מוזה.
היא זכתה לכך גם בעקבות פעילותה הציבורית, לא רק מאחורי הקלעים אלא גם בקדמת הבמה. חמד הגדיר אותה, בראיון ל"דר שפיגל" הגרמני, "היועץ הפוליטי הקרוב ביותר שלי", אבל היא לא רצתה להיות רק אשתו של האמיר, אפילו היועצת הקרובה שלו, אלא דמות ציבורית בפני עצמה. אף אשת אמיר קודמת לא הרבתה כל כך להופיע בציבור, לעתים תכופות ללא בעלה. אף אחת לא הרבתה כל כך בהופעות בחו"ל. מוזה עשתה זאת ביתר שאת אחרי פיגועי 11 בספטמבר, והסבירה כי היא מבקשת להציג לעולם פן אחר של האסלאם.
היא אכן עשתה זאת. בראיונות לכלי תקשורת מרכזיים במערב היא סיפרה, למשל, על כך שרוב האקדמאים בקטאר הם נשים; על פעילותה כיו"ר הקרן לחינוך, מדעים ופיתוח קהילתי של קטאר, שהקימה קמפוס אדיר של 14 מיליון מ"ר למוסדות אקדמיים מובילים; על עבודתה כנשיאת המועצה העליונה לענייני משפחה, הפועלת למיגור האלימות בתוך המשפחה, לשיפור זכויותיהם של ילדים עובדים ולהנגשת מקומות תעסוקה למוגבלים. לאחר שב־2003 אונסק"ו מינה אותה לשליחה מיוחדת בתחום החינוך, היא החלה לפעול גם בזירה הבינלאומית, למשל בפרויקט החינוך הגלובלי Educate a Child. לא בכדי נבחרה ב־2007 לאחת ממאה הנשים המשפיעות בעולם, על פי "פורבס".
במקביל לדמות הפוליטית שהיא ולפעילות הציבורית שבה היא מתהדרת, מוזה נהפכה בשנים האחרונות גם לאייקון אופנה. להבדיל מהמסורת המקובלת בעולם המוסלמי, של גלימות רחבות ושחורות ופנים רעולות, מוזה מציגה בכל הופעה פומבית שלה מחלפות שהן עדיין צנועות, אך גם מחמיאות וססגוניות, מלוות בכיסוי ראש (חיג'אב) תואם, בתכשיטי יוקרה ולעתים גם משקפי שמש ממותגים. רצף ההופעות המרשים הזה הוביל אותה כמה פעמים לרשימת המתלבשות הטובות של "וניטי פייר", ולפני שלושה שבועות גם לרשימת מאה הנשים עם הסטייל הטוב ביותר בעולם של "הארפרס בזאר".
חלק גדול מהקרדיט שלו זוכה מוזה הוא על שבירת המוסכמות - בבחירת הגזרות והצבעים, בשיער המבצבץ מתחת לכיסוי הראש, באמירה החותרת תחת מקומן המסורתי של נשים במדינות מוסלמיות, שמתחילה בפעילותה הציבורית, נמשכת בראיונותיה לתקשורת וניכרת היטב גם בסטייל שלה. אבל כשמקלפים את כל הרקע הזה, את החדשנות, לא בטוח שנשאר הרבה. מוזה לא באמת מתאפיינת בטביעת אצבע סטייליסטית ייחודית בסטנדרטים של המערב, כמו אלו שפיתחו הנסיכה קייט מידלטון ואשת הנשיא מישל אובמה. היא אפילו לא מגיעה למעמדה הסטייליסטי של מלכת ירדן ראניה, טענו לאחרונה ב"Daily Beast".
ליז דנרי סאנדרז, מייסדת חברת She Brands לפיתוח מותגי אופנה ולייף סטייל לנשים, טענה באותה כתבה כי אחת הסיבות לכך שמוזה לא מצליחה להתעלות לכדי אייקון אופנה גדולה באמת נעוצה בעובדה שהיא פשוט לבושה "טוב מדי". בעוד מידלטון ואפילו אובמה מקפידות לשלב מותגים זולים כטופשופ וזארה עם מותגי יוקרה, מוזה נצמדת למותגים היקרים ביותר. "בימינו רדאר הסטייל לא מחפש מותגים אלא רגישות אופנתית, שיק, וסגנון רענן ומעורר השראה כאחד", הגדירה זאת מיקי טיילור, עורכת לשעבר במגזין האופנה "Essence", "לכן נשים מכל מקום אוהבות את הסטייל ה'קלאסי עם טוויסט' של אובמה, כי הן יכולות לאמץ אותו בקלות".
ההיצמדות של מוזה לקצה הנוצץ והשפעתה על עולם האופנה אינן מסתכמות רק בהופעתה. גוף ההשקעות הקטארי Mayhoola, שמוזה מעורבות בו באופן רשמי יותר או פחות, יצא בשנים האחרונות למסע קניות אדיר בעולם אופנת היוקרה - כיום הקטארים הם הבעלים של בית האופנה ולנטינו, של בית הכלבו היוקרתי הרודס ושל רשת בתי הכלבו הצרפתית Printemps, ומחזיקים גם בנתחים משמעותיים מתאגיד האופנה LVMH, ממותג תכשיטי היוקרה Tiffany & co ומשלל חברות נוספות. "תאגיד LVMH הערבי אבל על סטרואידים", הגדיר "הגרדיאן" את התמנון הקטארי שנבנה בשנים האחרונות. במקביל, זרוע נוספת של השלטון, Qatar Luxury Group, מנסה להפוך את דוחה למוקד ייצור מוצרי יוקרה עבור שוק האופנה, ומוזה גם עומד מאחורי יוזמות "שבוע אופנה" במדינה. שוק היוקרה רק חיכה לפטרונית כזאת, אחרי הנפילה בשנות המשבר באירופה ובארצות הברית.
בנסיכויות, עושה רושם, הכסף לא ייגמר בקרוב. עם זאת, זה כנראה הדבר העיקרי שייזכר מאופנת מוזה - הכסף. יש לה הרבה מאוד ממנו, וזה ניכר בכל דבר. היא משתמשת בו כדי למתוח את גבולות הצניעות המותרים, אבל לא באמת מצליחה לייצר סגנון אופנתי. נראה כי במונחים של המערב, היא עדיין משחקת לפי כללי העולם הישן, זה שסגד ליוקרה ותו לא, ולעתים נחשדת כמי שעסוקה בעיקר במיתוג מחדש של המדינה שלה. היא אשה פורצת דרך בעולם הערבי, חזקה באופן חסר תקדים, אבל עושה זאת במדינה שסוגדת לכסף באופן שנדמה שגם בארצות הברית לא הכירו; במדינה שהיא מונרכיה, מוסד שברוב העולם נתפס כארכאי לגמרי, כזה שמשמר את הכוח בידי משפחה אחת; ובמדינה שמתבססת על שלטון דתי, נסמכת על חוקי השריעה, בעולם שדוגל בחופש וחותר לשוויון, גם לנשים. מתחת לחתרנות האופנתית, הכלכלית והשלטונית של שיח'ה מוזה, בסופו של דבר היא בעיקר מוסיפה צבע וטוויסטים לסדר הישן.
26 תגובות לכתיבת תגובה