אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ביקורת ספר: "גדר חיה", דורית רביניאן

ביקורת ספר: "גדר חיה", דורית רביניאן

סיפור אהבה ישראלי־פלסטיני בניו יורק של אחרי מגדלי התאומים. יפה ומרגש, אבל היה יכול להרוויח מהידוק קל באזור הכרס

14.08.2014, 10:00 | מיכל פלד־פליישר

סיפור אהבה ישראלי־פלסטיני בניו יורק של אחרי מגדלי התאומים.

 

קהל היעד: רגיש.

הספר "גדר חיה" של דורית רביניאן הספר "גדר חיה" של דורית רביניאן הספר "גדר חיה" של דורית רביניאן

 

דבר המבקרת: לפני הכל ומעל הכל ובסופו של דבר גם אחרי הכל - דורית רביניאן יודעת לכתוב. השפה העשירה שלה מתפתלת, נעה, מכשפת את הקורא. במידה רבה "גדר חיה" הוא ספר שקשה להניח מהיד, ומצד שני קצת קשה להבין למה. התשובה כנראה טמונה במיקרו יותר מאשר במאקרו: רביניאן יודעת לשזור מילים, לרקום אותן במיומנות כזו שהתוצאה תמיד מרהיבה לצפייה ולקריאה.

אבל - תמיד יש אבל, לא? - גם בספר וגם ברקמה צריך להסתכל גם על התוצאה בכללותה, והתוצאה הכללית כאן פחות טובה מסך מרכיביה. זה לא ש"גדר חיה" אינו ספר טוב, כזה שמצליח לרגש ובו בזמן לעורר מחשבה, אלא שהשלד העלילתי שלו דל למדי, וככזה מביא לתהייה מדוע רביניאן לא יכלה להסתפק בנובלה שרירית בלבד.

חילמי וליאת, הוא צייר פלסטיני והיא מתרגמת ישראלית, נפגשים בניו יורק ומתאהבים. הם יוצרים מעין בועה משל עצמם, שהקונפליקט קיים בה וחודר אליה, אך אינו מצליח לפוצץ אותה, בעיקר בגלל מוטיב הזמניות. שניהם יודעים שיש להם זה את זה לפרק זמן מוגבל, והעובדה הזו מגבילה את הקשר אך גם מגנה עליו מפני "המציאות". הגדר שביניהם היא דו־שימושית - מפרידה ומגנה. מה שהורס את הקשר הוא גם מה שהכרחי לקיומו.

לסיפור של רביניאן יש התחלה מעולה וסוף שובר לב, אבל יש לו גם בעיה באמצע. אחרי פרק ההתאהבות, הסוחף כדרכה של כל התאהבות, מגיע הפרק שבו לא קורה הרבה, בעצם: משחקים שש בש, שומעים מוזיקה, עובדים, רבים, מתפייסים. זוהי דרכה של כל זוגיות, אבל בספרות זה עשוי לייגע (ואכן עושה זאת), ואלמלא הכתיבה הכל כך משובחת הספר היה ננטש בשלב זה - וחבל, כי הסוף מרגש ומקסים.

ציטוט למזכרת: "ונדמה אז שהעיר, יפה וזוהרת כמו בסרטים שעושים עליה, פרושה כולה ונגללת לרגלינו. כשאנחנו הולכים כאן יחד, נישאים על גלי ההמון ברחובות, נדמה שניו יורק הגדולה הזאת גם היא מאוהבת, שיכורה כמונו". פרטים: עם עובד, 344 עמודים.

שורה תחתונה: יפה ומרגש, אבל היה יכול להרוויח מהידוק קל באזור הכרס.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות