העליון משדרג את ההרתעה: כבר לא משתלם לשלוח דואר זבל

בית המשפט העליון אינו מרבה בקבלת ערעורים, ולכן פסיקתו מהשבוע שעבר, שקובעת שפיצוי על הפרת חוק הספאם צריך לעמוד על 1,000 שקל, אינה רק הפתעה מסוימת אלא אולי בשורה על סופו של דואר הזבל האלקטרוני. 

"הפיצוי נועד להכווין את התנהגות הנתבע באופן שפרסום עתידי במתכונת זו יהיה בלתי כדאי עבורו. נקודת המוצא היא שתביעה על הפרה בודדת תזכה את התובע במלוא הסכום (1,000 שקל) כדי שתושג התכלית ההרתעתית", כך כתב השופט עוזי פוגלמן בפסק הדין, שישמש מעתה הלכה מחייבת, ואליו הצטרפו חבריו להרכב השופטים אליקים רובינשטיין ויצחק עמית. מדובר בצעד משמעותי לעיגון האכיפה של החוק האוסר משלוח דוא"ל פרסומי ללא אישור מצד הנמען במערכת בתי המשפט והמשך המאבק בתופעה.

פסק הדין עוסק בערעורו של עו"ד אילן חזני, שתבע בבית משפט השלום את שמעון הנגבי, מפעיל בית ספר לרחיפה במצנחים, לקבלת פיצוי של 30 אלף שקל, לאחר שלדבריו, קיבל ממנו 27 הודעות דוא"ל המכילות "דבר פרסומת", כלומר ספאם. תביעת הפיצוי חושבה לפי 1,000 שקל עבור כל דוא"ל ללא הוכחת נזק ועוד 3,000 שקל על הטרדה, פגיעה בפרטיות ועוגמת נפש.

בית משפט השלום בהרצליה קבע לעו"ד חזני פיצוי של 1,000 שקל בלבד לאחר שמצא שהוא מחזיק ב־13 תיבות דוא"ל ושל־12 מתוכן נשלחו שתי הודעות, זולת תיבה אחת שאליה נשלחו שלוש הודעות. "השכל מלמדנו שככל שלאדם יהיו יותר כתובות, כך הוא יגדלו סיכוייו לקבל יותר ספאם", פסק בית משפט השלום, ומכאן שאין דינם של 27 מיילים לכתובת בודדת כדין 27 מיילים שהגיעו ל־13 כתובות שונות. חזני לא ויתר, ערער למחוזי ונדחה.

עוזי פוגלמן, שופט ביהמ"ש העליון | צילום: אלכס קולומויסקי

גישה שונה בתכלית ציפתה לתובע בעליון. תופעת הספאם, כך העליון, גורמת לבזבוז זמן המוקדש למיון הודעות הזבל, סינונן ומחיקתן. סעיף בחוק הספאם קובע כי "פנייה חד־פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו לא תיחשב הפרה", אלא שהשופט פוגלמן קובע שההודעות שנשלחו לתובע לא עמדו בכך שהרי הן כללו פרסומת.

עו"ד אילן חזני | צילום: עמי ארליך

"האם מן הדין להטיל על עו"ד חזני נטל להקטין את נזקיו באמצעות שליחת בקשה להסיר את כתובות הדוא"ל שלו מרשימת תפוצה שכתובתו נכללה בה בלא שביקש זאת?", שאל פוגלמן, והשיב בשלילה: "אני שותף לעמדה שאין מקום להכיר בנטל הקטנת נזק לעניין עצם החבות בפיצוי. לטעמי, העובדה שהשולח כלל בהודעה אפשרות כאמור (הסרה מרשימת התפוצה - זש"ל) אינה צריכה להוות שיקול להפחתת הפיצוי". באשר להיקף הפיצוי הראוי קובע פוגלמן שנקודת המוצא היא שכל אחד מ"דברי הפרסומת" הוא הפרה עצמאית של החוק "המזכה בפיצוי ללא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 1,000 שקל, כשהתקרה היא 27 אלף שקל".

"אשר להרתעה", נכתב, "מצד אחד, עסקינן בפרסום מסחרי שאינו פוגעני ולא נשללה טענת בית הספר שפעל בתום לב. מצד שני, מדובר בהפרה חוזרת ונשנית - לכל תיבה נשלחו שתי הודעות ולתיבה אחת שלוש הודעות. אני סבור שפיצוי של 10,000 שקל הולם את הנסיבות ודי בו כדי להשיג את תכליות האכיפה וההרתעה".

לסכום הפיצוי נוספו 15 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחה.