לא כל פרסום של "מידע רגיש" הוא קרטל סמוי בהתהוות
רשות ההגבלים מאיימת לנקוט צעדים משפטיים על התבטאות או פרסום של מידע בעל רגישות תחרותית. אין זו הדרך להיאבק בהסדרים כובלים, מה גם שהרעיון סותר את החוק ואת הפסיקה
הכוונה למנוע יצירה של קרטלים סמויים ומתוחכמים טובה ורצויה, אך ספק אם זו הדרך. לפי החוק הקיים, התבטאות פומבית של מתחרה, גם בעניינים רגישים תחרותית, אינה יכולה להיחשב לבדה כהסדר כובל ללא מידה מינימלית של תיאום או הבנה משותפת עם מתחרה במגמה להשליט הסדר כובל.
הסדר כובל מוגדר בחוק כהסכם בין מנהלי עסקים שלפיו צד אחד לפחות מגביל את עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בין העסקים. לפיכך, כדי להכריז על עבירה של הסדר כובל, הכרחי להוכיח את קיומו של הסדר.
המונח "הסדר" הוגדר בחוק באופן רחב, ובתי המשפט הבהירו שאין זה מעניינו של החוק איך הוא הושג. לפי הפסיקה, המילה "הסדר" יכולה לתאר גם קריצת עין או צחוק של הבנה שהובילו לתיאום, "כמו גם כל אפשרות אחרת וכל חידוש או המצאה שיחודשו בעתיד ושיביאו לכלל תיאום".
עם זאת, הפסיקה הדגישה שוב ושוב שנדרשת מידה מינימלית של תיאום, ובהיעדרה - אין הסדר. בהתאם, היסוד הנפשי של עבירת ההסדר הוא מודעות של מבצע העבירה להיותו צד להסדר.
מטיוטת גילוי הדעת נראה שהרשות מבקשת להרחיב ולקבוע שהתבטאות פומבית היא הסדר כובל גם ללא הסכמה כלשהי עם המתחרה, מכיוון שהיא עלולה להביא להסדר. זו חריגה מגדרות החוק והפסיקה הקיימת. בית המשפט העליון כבר פסק שהתנהגות מקבילה של מתחרים או העתקה של מתחרים זה מזה אינן כשלעצמן בגדר הסדר, כל עוד אין תיאום או שיתוף פעולה ביניהם. העליון אף קבע שגם חילופי מידע ישירים בין מתחרים אינם מגבשים כשלעצמם מסקנה בדבר הסדר כובל, אלא אם אלה מצטרפים לראיות אחרות. מכאן שזהו תנאי תקף גם בהתבטאות פומבית סתמית.
עניין נוסף הוא שיש בעמדת הרשות התנגשות לכאורה עם הוראות דין אחרות. עצם הדרישה המשתמעת להימנע מפרסומים נראית סותרת את זכות היסוד שבחופש הביטוי. שנית, הדרישה להימנע מפרסומים כשמדובר בחברות ציבוריות מנוגדת לחובת הגילוי שחלה עליהן.
החוק מסדיר את המתכונת לפטור מגילוי ומצמצמו למקרים בודדים בלבד, לשמירה על סוד מסחרי ולמניעת פגיעה בביטחון המדינה. בהיעדר הוראה מפורשת, ספק גדול אם עמדת הרשות בגילוי הדעת עולה בקנה אחד עם הוראה תחיקתית זו.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה