פחות דיבורים, יותר מעשים

אחת המטרות שהמפקחת על שוק ההון דורית סלינגר הציבה לעצמה עם כניסתה לתפקיד לפני כשנה היא שינוי אופן ההפצה של החסכונות שלנו לפנסיה. מאחורי הנוסח המכובס והלא ברור הזה מסתתר רעיון פשוט, אבל קשה עד בלתי אפשרי לביצוע.

הנה הרעיון הפשוט: סלינגר רוצה לשנות מן היסוד את הדרך שבה אנחנו מחליטים היכן לחסוך את הכסף שלנו לפנסיה, את האנשים שאנחנו מתייעצים איתם על העניין הזה, וכתוצאה מכך - גם את המחיר שאנחנו משלמים על הייעוץ הזה. ובמילים ממש ממש פשוטות: סלינגר הצהירה שהיא שמה את סוכני הביטוח על הכוונת שלה. בכל פעם שהיא אומרת "הפצה", היא מתכוונת לזה.

לצלוח את הלובי ואת חיים כץ

כיום סוכני הביטוח מהווים חלק כמעט בלתי נפרד מהמסלול שעובר כל שקל שיוצא מהכיס שלכם בדרכו לחיסכון שלכם לפנסיה. הם נותנים שירותים, בעיקר למעסיקים שלכם, וגוזרים עמלה. לסוכני הביטוח מגיע להתפרנס בכבוד כמו כל אחד אחר. אבל העמלה שהם גוזרים יכולה להגיע לעתים עד כדי חצי מדמי הניהול שאתם משלמים על הפנסיה שלכם. וזאת אף על פי שפעמים רבות אין לכם שום צורך בשירותיהם.

סלינגר יודעת שכדי לשנות את המצב, עליה להגיע לכנסת, להתקין תקנות ולחוקק חוקים. ובשביל להצליח בכך, עליה לצלוח את הלובי הנגדי החזק של סוכני הביטוח, ולעבור דרך איש שקשה מאוד לעבור דרכו - ח"כ חיים כץ. וזו הבעיה. לאחר כמעט שנה בתפקיד, סלינגר בעיקר הצהירה שהיא הולכת לעשות את זה, אבל בינתיים אפילו לא התקרבה לכץ.

רבים וטובים שקדמו לסלינגר כבר הצהירו שהם הולכים לטפל ב"מערך ההפצה", כלומר בסוכני הביטוח. ידין ענתבי, עודד שריג. אז הצהירו. "מערך ההפצה" עוד לא טופל, לפחות לא במובן העמוק שהרגולטור היה רוצה. גם השוק עצמו - חברות הביטוח - לא מצליח לעשות זאת לבד, כי אף חברת ביטוח לא רוצה לריב עם הסוכנים שמשווקים את מוצריה. היום הם משווקים את שלה, מחר ישווקו של אחרות.

דורית סלינגר הממונה על שוק ההון ביטוח וחסכון במשרד האוצר | צילום: אבי אוחיון, לע"מ

מומנטום שכדאי לנצל

בקיצור, לכולם יש חזון לגבי איך הדברים צריכים לעבוד, אבל כולם, אחרי כמה ניסיונות נפל, הבינו שחזון לחוד ומציאות לחוד. מכל החזון הגדול של עודד שריג, למשל, נשארה איזו הבנה שאולי מוטב לחכות 15–10 שנה עד שהדור המבוגר של סוכני הביטוח יתחיל לפרוש לפנסיה, ואז כבר העולם ישתנה בעצמו. רק שלחוסכים לפנסיה אין 15–10 שנה לחכות כדי להתחיל לשלם דמי ניהול נמוכים יותר. הם צריכים פתרון טוב, ועכשיו.

אחרי החגים תמלא לסלינגר שנה בתפקיד. זה בערך רבע מהקדנציה שלה, בהנחה שתסיים אותה. תהליכים שהיא תתחיל להניע עכשיו יבשילו, אולי, לקראת סוף כהונתה. זה הזמן שלה לנצל את המומנטום של כניסת המסלקה הפנסיונית לתוקף, ואת האפשרות של הציבור לעבוד ישירות מול גופי הפנסיה, בלי סוכני הביטוח. ליצור ברירת מחדל ל־1.5 מיליון שכירים שמשתכרים עד 6,000 שקל בחודש, שלא צריכים ביטוחי מנהלים מסובכים או סוכני ביטוח, אלא רק קרנות פנסיה זולות.

במקביל סלינגר יכולה להעביר את סוכני הביטוח לעולם שבו יתר העובדים השכירים משלמים להם ישירות עבור הערך המוסף שהם נותנים להם, במקום להיכנס להם לדמי הניהול. זה יהיה טוב לחוסכים, לחברות הביטוח וגם לסוכנים עצמם. החוכמה היא לשכנע אותם לעשות את זה. אם סלינגר תמתין עוד שנה בלי לעשות כלום, היא אמנם תסיים קדנציה בלי מלחמות מיותרות, אבל לא תשאיר את חותמה על העתיד של החוסכים.