צילום: אוראל כהן
הון אנושי: בקיץ הזה נכניס את החולצה למכנסיים
בתצוגה של קסטרו בכירי המשק סירבו להיכנע לתכתיבי האופנה
"ארגון מוביל תמיד צריך לקחת סיכונים. חייבים להראות שהעורף חזק", אומר בנחישות האיש הממושקף שמולי, “קיבלנו החלטה די אמיצה, כי עד אתמול בערב לא ידענו אם הפסקת האש תימשך ונוכל לקיים את האירוע". אני עומדת להצדיע אבל ברגע האחרון נזכרת שאני לא משוחחת עם הרמטכ"ל אלא עם גבי רוטר, מנכ"ל קסטרו, ושהאירוע המדובר אינו תקיפה אווירית אלא תצוגת אופנה לקולקציית הסתיו־חורף של בית האופנה.
התצוגה התקיימה בבוקר יום שלישי בגני התערוכה, לאחר שהיתה אמורה להתקיים כבר לפני שבועיים אבל נדחתה בעקבות הלחימה.
אתי רוטר, מנכ"לית משותפת והיורשת לבית קסטרו, מוסיפה לאווירה הפטריוטית: "התקופה האחרונה היתה תקופה של מתח וחרדה, אבל אנחנו בקסטרו אף פעם לא ויתרנו", היא אומרת, "בתור חברה מובילה המטרה שלנו היא להעביר מסר של אופטימיות ולקיים את השגרה והיצירה".
האולם הולך ומתמלא במאות בני אדם ששותים יין מבעבע ומנשנשים מתאבני בוקר. גל אוחובסקי ואיתן פוקס מספרים לאנשים על הסרט החדש שהם מפיקים על חייו של מייק ברנט. לפי שמועה עיקשת הם מנסים ללהק את הילה רהב לאחד התפקידים.
תצוגת אופנה היא עוד הזדמנות להתפעל מהסגנון האחיד והבלתי מתפשר של אנשי העסקים הישראלים, שמקפידים להתהדר תמיד בחולצה מכופתרת פשוטה תחובה במכנסיים כהים, לא משנה מה האירוע וכמה נוצצים האורחים האחרים. בולט בייחודו מנכ"ל שופרסל לשעבר אפי רוזנהויז, שמסתובב כשעליו שני זוגות משקפיים, אחד על הראש ואחד תלוי על החזה.
זו הצהרת אופנה, אני שואלת, והוא מתחמק: “אני לא איש של הצהרות אופנה. אחד זה לראייה ואת השני שכחתי להשאיר באוטו".
רוזנהויז, שהורשע בחודש שעבר בעבירות על חוק ההגבלים העסקיים ועומד בפני חודשיים מאסר, מסתובב מחויך וקורן מאופטימיות. כשאני שואלת לתחושותיו בעקבות ההרשעה הוא מחייך ואומר: “אני בסדר. מתמודדים". ומה אתה עושה בימים אלו, אני שואלת והוא עונה: “בטח שמת לב שחמש שנים לא דיברתי עם עיתונאים, וזה לא סתם. יום אחד אעשה את זה".
אני פוגשת את מלכי הקניונים, מנכ"ל מליסרון של משפחת עופר אבי לוי ומנכ"ל קבוצת קניוני עופר משה רוזנבלום. לשאלתי על המצב בענף בעקבות המלחמה רוזנבלום עונה: “עוד אין לי הנתונים של יולי. אבל אני אופטימי. בסוף אנשים מוציאים את הכסף. אם לא הוציאו ביולי יוציאו באוגוסט. אם לא יוציאו באוגוסט יוציאו בספטמבר". “בכל זאת היתה מלחמה. אנחנו לא מצפים שהכל יישאר אותו הדבר", לוי מוסיף, "בצפון דווקא היתה עלייה". מאוחר יותר מישהו שואל את השניים על עתיד עסקי משפחת עזריאלי בעקבות מותו של האב.
לוי משיב שדנה עזריאלי תהיה בסדר גמור בלי אבא דוד, ומשווה אותה לשרי אריסון: “איפה היא היתה לפני שאבא שלה נפטר?”.
אני מפנה את השאלה על הקושי בענף בעקבות המלחמה גם לשמואל עטיה מעטיה נכסים, והוא אומר: “תרשמי ככה: יש איזו עקומה קטנה שבסוף תסתדר. כל העקומות מתיישרות. תעשי אווירה חגיגית. צוק איתן ייגמר והמשק יחזור". עטיה נראה שמח ומבודח במיוחד. רגע לפני שמתחילה התצוגה עצמה הוא מסתלק. “מילאתי את חובתי, עכשיו אני צריך לעבוד", הוא מסביר.
מאוחר יותר, כשהמוזיקה מתחילה להתנגן והדוגמניות והדוגמנים מהדסים על המסלול, מסבירה לי מישהי שהרבה אנשים מגיעים לפה רק לחלק של הקוקטייל, ושהתצוגה של קסטרו נחשבת ה־אירוע של תעשיית האופנה הישראלית, אבל פחות בגלל הבגדים והרבה יותר בגלל המינגלינג.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה