אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מני מזוז כבר בדרך, אבל מי תצטרף אליו לעליון? צילום: שאול גולן

מני מזוז כבר בדרך, אבל מי תצטרף אליו לעליון?

לפי ההערכות, היועמ”ש לשעבר נתמך על ידי לבני וגרוניס, ואילו המועמדת הבולטת לקבל מינוי לבית המשפט העליון בספטמבר היא השופטת דבורה ברלינר

27.08.2014, 08:44 | משה גורלי

תהליך הבחירה הקרוב לכס השיפוט בבית המשפט העליון יתקיים ב־22 בספטמבר. כמו בתיבת נח, ייבחר זוג שיעלה להיכל הנכסף, גבר ואשה מתוך רשימת המועמדים הארוכה (ראו מסגרת שכוללת את שמות 15 המועמדים).

בטרם ניגע בסיכוי של כל מועמד, צריך לציין את הבעייתיות במינוי שני שופטים כאשר בפועל התפנה רק תקן אחד בעליון - התקן של השופטת עדנה ארבל. המסורת הזו של מינוי עתידי התקבעה בסיבוב הקודם כחלק מדיל פוליטי, והיא מאפשרת לוועדה הנוכחית לבחור שופט שיחליף את הנשיא גרוניס שיפרוש רק בינואר 2015.

מה שמחזק את הפוליטיזציה בבחירה הוא הרוב הדרוש לבחירת שופט לבית המשפט העליון - שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים. במצב כזה, כאשר לכל קול חשיבות מכרעת, ושלושה יכולים לטרפד מינוי, הדרך לבחירה עוברת בהכרח דרך פשרה – אקטיביסט מול שמרן, גבר־אשה, ימין־שמאל, אשכנזי־מזרחי. ולכן, כאשר צריך לבחור שניים, מקריבים את הפורמליזם והתקינות המשפטית באמצעות בחירת מועמד שיחליף שופט שטרם פרש. כך נכנס הלכלוך למקום שאמור להיות הנקי ביותר.

המועמד הבטוח: מזוז

מני מזוז צפוי להחליף את השופטת הפורשת עדנה ארבל. אירוניה היסטורית מלווה את החילוף הזה. לאחר שסגר את תיק האי היווני נגד אריאל שרון, האשים היועץ המשפטי הנכנס דאז מני מזוז את פרקליטת המדינה היוצאת ארבל ב”סימון מטרות”, כלומר בתפירת תיקים. האירוניה הזו עשויה להתעצם שבעתיים אם תיבחר לצדו השופטת נאוה בן אור, לשעבר מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, ומי שהיתה יד ימינה של "מסמנת המטרות". כיועץ משפטי, העדיף מזוז את ערן שנדר כפרקליט המדינה על פני בן אור שהיתה מועמדת מובילה לתפקיד אחרי ארבל, ויהיה זה מעניין לחזות בזוג הזה פוסע יד ביד לעליון.

מני מזוז לשעבר היועץ המשפטי לממשלה, צילום: שאול גולן מני מזוז לשעבר היועץ המשפטי לממשלה | צילום: שאול גולן מני מזוז לשעבר היועץ המשפטי לממשלה, צילום: שאול גולן

על מזוז הסכימו שרת המשפטים ציפי לבני והנשיא אשר גרוניס. להסכמה כזו יש כוח רב שמבטיח למעשה את הבחירה, אם כי כדאי לזכור שדי בשלושה חברים כדי למנוע אותה. מזוז רכש את תהילתו כמי ששלח לספסל הנאשמים ראש ממשלה, נשיא מדינה ושר משפטים. בתקופתו, התנופפה החרב הפלילית בעוז ובהתמדה מעל ראשי הפוליטיקאים: שרים, חברי כנסת, ראשי עיריות, רב ראשי. אגב, בתהליך שיווקו לציבור, במסגרת שבחיו, נמנו שתי תכונות שלא מתיישבות זו עם זו: גם תומך נלהב בזכויות אדם וגם בעד ריסון שיפוטי בכל הקשור לביקורת והתערבות במעשי הכנסת והממשלה. ככל הידוע, שופטים שמעוניינים לקדם זכויות אדם, חייבים להתערב בהחלטות שפוגעות בזכויות אלה. את מזוז ניתן לעטר רק במעלה אחת ולא בשתיים.

המזרחיים: כהן ומדינה

למזוז המועמד המובטח יש יתרון נוסף: המוצא המזרחי. לאחר פרישתו של אדמונד לוי המנוח, הועדף על פניו השופט אורי שהם. מוצדק יהיה לפרוץ את ההגבלה שמקצה רק מקום אחד לשופט מזרחי. אם מסיבה כלשהי תיפול מועמדותו של היועמ"ש לשעבר, מספקת הרשימה עוד שני שמות מזרחיים שיקבלו עדיפות: השופט יצחק כהן ופרופ' ברק מדינה.

בחירת מזוז או כהן (הסיכוי של מדינה נמוך יותר) תפרוץ את תקרת הזכוכית העדתית. לעומת זאת, תקרת הזכוכית לגבי ערבים לא תיפרץ הפעם. לכן מועמדותם הראויה של חאלד כבוב וג'ורג' קרא תהפוך לאקטואלית רק עם פרישתו של סלים ג'ובראן ב־2017, אלא אם יוחלט על פריצה מוקדמת יותר.

בעבר נפרצה התקרה הזו לגבי נשים. האשה שתיבחר הפעם תהיה השופטת הרביעית שתצטרף למרים נאור, אסתר חיות ודפנה ברק־ארז.

המאוכזב: דוד חשין

בגזרת הגברים צפוי להישאר מועמד פגוע במיוחד: נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים דוד חשין. חשין ושני מועמדים נוספים, יוסף אלון ודבורה ברלינר, כיהנו בעליון במינוי זמני אך לא קיבלו את המינוי הנכסף הקבוע, לאחר ששר המשפטים דאז דניאל פרידמן שם קץ למינויים הזמניים ולמעבר האוטומטי מהמינוי הזמני לקבוע.

כל השלושה פוצו בנשיאות בבתי משפט מחוזיים. חשין בנצרת ובהמשך בירושלים, אלון מונה כנשיא בבאר שבע וברלינר בתל אביב. מבין השלושה, חשין הלהוט ביותר להגיע לעליון, אבל לברלינר יש יותר סיכוי.

דוד חשין, צילום: יאיר שגיא דוד חשין | צילום: יאיר שגיא דוד חשין, צילום: יאיר שגיא

סיכוי גבוה: ברלינר

להבדיל מחשין, סיכוייה של ברלינר נבנים על מספר רב של אבחנות ויתרונות. ראשית, היא מתחרה על המשבצת הנשית הפנויה. שנית, היא דתייה. שלישית, היא כבר היתה עם רגל וחצי במינוי קבוע, אלא שבדיל שסיים את כהונתה של דורית ביניש, שובצה במקומה, ברגע האחרון ממש, פרופ' דפנה ברק־ארז. ורביעית: נותרו לה כשנתיים וחצי לכהן בעליון, ובהיעדר מועמדת אשה מוסכמת כעת, תאפשר בחירתה זמן לגיבוש הסכמה על מועמדת בדיל נרחב יותר בעתיד. לשלל הסיבות הפוליטיות יש שמוסיפים גם סיבה עניינית: ברלינר מומחית במשפט פלילי, תחום שחסר בעליון, ולא בטוח שמזוז הוא התשובה לנוכח הביצועים שהפגין בתיקי האי היווני ותיק הנשיא קצב שהקימו עליו ביקורת רבה.

דבורה ברלינר, צילום: אריאל בשור דבורה ברלינר | צילום: אריאל בשור דבורה ברלינר, צילום: אריאל בשור

הצעירה מדי: וילנר

לצד ברלינר מוזכרות השופטות ענת ברון ויעל וילנר כמועמדות בעלות סיכוי. וילנר נחשבת צעירה מדי לסיבוב הנוכחי. לברון יתרון בדמות תומכת נלהבת בעליון, חברתה השופטת אסתר חיות. חיות הצהירה כבר שבזמן הדיון על חברתה תעזוב את החדר, אבל דבר לא מונע ממנה לעשות למענה נפשות מחוץ לחדר. גם אהרן ברק עזב את החדר כאשר הצביעו על בחירתה של רעייתו אלישבע לבית הדין הארצי לעבודה ובכל זאת, הבחירה צלחה גם בלעדיו. לכתר המועמדת הפלילית מוזכרת גם השופטת הבאר־שבעית רויטל יפה כ"ץ, שנחשבת למועמדת שקטה אבל חזקה.

השופטות רות רונן ומיכל אגמון־גונן לא נהנות מאהדת יתר בבית המשפט העליון. במיוחד אגמון־גונן שנחשבת ל"בלתי צפויה". פסיקות רבות שלה נהפכות בעליון ונטייתה הקלה לפריעת סדרי עולם לא מקנה לה נקודות זכות במבצר השמרני של גרוניס.

רונן אמנם מיושבת ומתונה ממנה, אבל גם לאג'נדה השיפוטית שלה ובמיוחד לעצמאותה המחשבתית מתייחסים העליונים בחשדנות. בנוסף, לשתי השופטות מוניטין טוב בתקשורת ובקרב עורכי הדין. פופולריות זו היא לעתים לצנינים בעיני הממנים בעליון.

את הזיווג המעניין של מזוז ובן אור כבר הזכרנו. הבעיה בבחירתם המשותפת היא בתוספת המשמעותית של בוגרי התביעה הכללית בעליון שלא אמור לשמש כזרוע המשך שלה.

זו בהחלט נקודה שלפוליטיקאים (כחברים פוטנציאליים במסדר החשודים והמורשעים) יהיה מה לחשוש ממנה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות