המהלך הלא צודק של האוצר ומה יעשה בנק ישראל

לממשלה יש צורך לממן הוצאה לא מתוכננת? אין בעיה, פשוט מקצצים לכל משרדיה בשיעור אחיד ובלי הבחנה. את היתרה כבר יאסוף האוצר מהעודפים שנותרו במשרדים שלא ניצלו את מלוא התקציב שעומד לרשותם. הצעדים האלה פוגעים יותר במשרדי הממשלה היעילים ומעניקים למעשה פרס למשרדים הבזבזניים? לא נורא. הצדק יחכה, העיקר שלא יהיו יותר מדי התנגדויות בממשלה ובכנסת ושהקיצוץ יאושר כמה שיותר מהר.

נתניהו ולפיד | צילום: עומר מסינגר

לא סתם קמו מתנגדים רבים לשיטת הקיצוץ הלא צודקת הזאת - החל במבקר המדינה הקודם מיכה לינדנשטראוס וכלה בנגיד בנק ישראל לשעבר פרופ' סטנלי פישר, שאפילו הגדיר אותה כמאוד לא יעילה ולא הוגנת.

הקרב על יעד הגירעון

הסיפור המעניין יותר שהחל להתפתח אתמול בדיון על התקציב הוא הוויכוח בין בנק ישראל לבין משרד האוצר בנושא יעד הגירעון. יעד הגירעון שנקבע בשנה שעברה ל־2015 הוא 2.5% מהתוצר, שהם כ־27 מיליארד שקל. בפועל ברור כעת שיעד הגירעון יהיה יותר מ־3%. השאלה הגדולה היא איך יוגדר אותו היעד.

ראשי בנק ישראל הבהירו בדיון בלשכת ראש הממשלה שהם יוכלו לחיות בשלום עם יעד גירעון של קצת יותר מ־3%, בתנאי שיוסכם שמדובר ב"יעד מבני" של 2.5%, כפי שהוא מוגדר בחוק.

עליו תועמס תוספת חד־פעמית של 0.5% או קצת יותר, שמתחייבת מההוצאות הלא צפויות של הלחימה בעזה ומאובדן ההכנסות בשל ההאטה במשק.

לעומת זאת, בנק ישראל מתנגד נחרצות שיעד הגירעון של 3% יהיה מה שנקרא "גירעון בבסיס", שעליו יועמסו תוספות קבועות, כמו שתי החלטות מרכזיות שקיבלה הממשלה: ביטול ההעלאה המתוכננת של שיעורי מס הכנסה שאושר סופית בסוף השנה שעברה ואישור חוק 0% מע"מ בממשלה השנה. גירעון כזה, הבהירו ראשי הבנק, עלול להוביל היישר לשוקת השבורה שלצדה ניצב המשק במשבר של 2003–2002.

סיפור דומה היה רק לפני קצת יותר משנתיים, והסיום שלו עומד כנראה לחזור על עצמו כעת בצורה כזו או אחרת. אז החליטו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר הקודם יובל שטייניץ להכפיל את יעד הגירעון.

הנגיד לשעבר פרופ' סטנלי פישר התנגד אז למהלך, ובכנס קיסריה השמיע נאום מאיים כלפי נתניהו ושטייניץ. חברי הממשלה לא התרשמו מהנאום ואישרו את ההצעה, אולם מיד לאחר מכן גיבש האוצר חבילת מסים כדי לצמצם את הגירעון בפועל.

השלב הבא במלחמת הריבית

הפחתת הריבית המפתיעה שביצע בנק ישראל שלשום - לשפל חסר תקדים של 0.25% - הותירה אותו למעשה כמעט חסר יכולת להגיב ליום סגריר אמיתי שמן הסתם עוד יגיע, והיא מעלה שתי שאלות מסקרנות: מדוע הזדרזו חברי הוועדה המוניטרית לבזבז את מעט התחמושת שעוד נותרה בידיהם כבר אתמול? ומה באמת יוכל בנק ישראל לעשות בעתיד, כאשר יתברר שלכל תחתית יש תחתית עמוקה יותר?

התשובה לשאלה הראשונה היא שבנק ישראל מתייחס למדיניות הריבית שהוא מופקד עליה כאל מכשיר להתמודדות עם תופעות עתידיות. על רקע הצמיחה הנמוכה שנרשמה ברבעון השני של השנה, הימשכות הלחימה בעזה והחולשה בכלכלה העולמית מעריך כעת בנק ישראל שברבעון השלישי תירשם צמיחה נמוכה עוד יותר ואפילו שלילית.

מה, אם כן, יעשה בנק ישראל אם וכאשר תחזית זו תתממש? התשובה, מן הסתם, היא "הרחבה כמותית" - רכישת איגרות חוב ממשלתיות בבורסה - כמו שבנק ישראל והבנק המרכזי האמריקאי כבר עשו בשנת 2009.

מהלך כזה עשוי לשחק לידיו של בנק ישראל פעמיים: הוא גם יוריד את הריבית לטווח בינוני וארוך וגם יעודד את פיחות השקל, כי כאשר התשואות על האג"ח הממשלתיות בארץ יירדו, המשקיעים יעבירו את השקעותיהם למדינות אחרות ויגרמו בכך להיחלשות השקל.