האם ניתן לנצח את הטרול?

הרשת היא חגיגה של דמוקרטיה. אבל כשהרוחות סוערות ומתפרסמים בה איומים והשמצות, זו כבר לא סיבה לחג. אבל את האינטרנט אי אפשר לסגור ואת המגיבים קשה לעצור, פיזית וטכנולוגית. ובכל זאת, כנראה נחוצים סייגים לחופש הדיבור ברשת.

לכל איש יש שם. יש רבים ששואפים להסדיר את עניין הזהות ברשת, ונתלים בשם ובשקיפות הגולשים כפתרון. תמצית עמדתם: כשאין אנונימיות אפשר לתבוע. בשנים האחרונות עברו בקריאה מקדימה ובוועדות כמה הצעות חוק, בין היתר של חברי הכנסת ישראל חסון וזבולון אורלב, שמציעות לחייב טוקבקיסטים ובלוגרים להזדהות. הצעות אחרות היו למנגנונים שיחייבו את חברות האינטרנט לחשוף את זהותם של גולשים שהתבטאויותיהם זוהו כפוגעניות. שקיפות, לפי התפיסה הזאת, תשיב את השפיות.

מנגד יש מי שמזכירים שלהצעות האלה אין תוחלת טכנולוגית. טרולים ועבריינים תמיד יצליחו להסתתר. הם מדגישים גם את חופש הדיבור ואת הפגיעה האנושה שיכולה להיגרם לשיח הציבורי אם פומביות מאולצת תעצור אנשים מלהתבטא. אחת מתכונותיה המרכזיות של הרשת היא האנונימיות שהיא מעניקה למשתמשיה. אנונימיות שבחסותה יכולים להיוולד רעיונות חדשים, מידע יכול לצאת לאור ומחאות יכולות להישמע. וגם צריך לזכור שחשיפת שמות אמיתיים לא תמיד מונעת התבטאויות פוגעניות. כמה מדיוני פייסבוק שסבבו את מבצע צוק איתן הם דוגמה טובה לכך.

האם ראוי, והאם בכלל יועיל לחייב כל גולש להשתמש ברשת בשמו האמיתי?

בספרה החדש על רשתות חברתיות מציעה המחברת, חוקרת המדיה החברתית מ־MIT פרופ' ג'ודית דונאת', הצעה אחרת. הרעיון של דונאת' נמצא באמצע הדרך בין האנונימיות והחירות לבין החיוב להזדהות בשם הסדר הציבורי. היא מציעה ליצור עולם של זהות שנייה, פעילות ברשת בפסבדונים חוקי. לפי הצעתה, שאותה היא מפתחת ומציגה בשנים האחרונות, יש להסדיר מנגנון שבו לכל גולש יהיה שם עט קבוע, שלא יוביל אל זהותו הציבורית אבל שגם אי אפשר יהיה להחליפו בכל רגע נתון. אנונימיות תחת רגולציה.

שמות עט כאלה יגנו על המתבטאים בחיי היומיום, אבל בה בעת יצטברו להם היסטוריה ומוניטין. אלתר־אגו כזה יאפשר ליהנות מהחופש שבעולם המקוון, ובה בעת ישית על הדמות את ההגבלות הפנימיות שהעולם הזה מציב. השמירה על הזהות בעולם האמיתי, היא מחדדת, היא לא רק אפשרות שכדאי לנצל אלא גם הגנה מתבקשת. בעולם הדיגיטלי כל מה שנאמר נשמר. כל התבטאות הופכת לנצחית בספר ההיסטוריה הענקי שגוגל משמש בו מפתח עניינים. דווקא בעולם הפיזי מילים ואירועים מתפוגגים. הניתוק החלקי של הכותב מהכתוב הוא לכל הפחות פיצוי על עונש ההנצחה.

שמות בדויים נפוצים מאוד בעולם היצירה: מאחד העם עד דוקטור סוס, תמיד היו אנשים שפרסמו את מילותיהם תחת שם אחר מזה שקיבלו בלידתם. אפילו בעולם המדע היו כמה דמויות חשובות שפרסמו תחת שם עט. למשל המתמטיקאי המשפיע ניקולא בורבאקי שתשעת ספריו חוללו באמצע המאה ה־20 מהפכה בגישה למדעים המדויקים, ולא היה אלא שם עט שמאחוריו הסתתרה קבוצה של 15 חוקרים צרפתים. גם המטבע הדיגיטלי החדשני ביטקוין מיוחס ליוצר(ים) אלמוני(ם), אך מיוחס, ברשת, לשם העט סאטושי נאקאמורה. כל האנשים האלה משפרים את העולם.

לא ברור אם הצעתה של דונאת' ישימה, אבל ברור שמערכת האינטראקציה המקוונת של האינטרנט עוד לא הושלמה. ספרה של דונאת' "The Social Machine" נותן חומר למחשבה על כך.