גברים בעבודה: פריזבי, סוג של

איש יקר שאני מכיר הוא נצר גאה למשפחת רפתנים, ואת מרבית ילדותו בילה בין הבהמות. אביו, שהיה קנאי מאוד למלאכת החליבה, לא הרשה לאיש לגעת בעטיני הפרות היקרות ללבו, וכך מצא את עצמו גיבור סיפורנו המתוסכל ממונה על פינוי הזבל מהרפת.

אם להיות פחות עדינים, מדובר בגריפת צואת הפרות עד שרצפת הרפת תבהיק. ילדים הם ילדים הם ילדים, וכך מצאו את עצמם חברי ואחיו מעבירים את הזמן בהמצאת שעשועי רפת יצירתיים, כשחומר הגלם למשחקי הילדות הללו היה... כן, בדיוק זה. רפתות, אתם יודעים, אינן בדיוק המצאה ישראלית - וגם לא רעיונות הנולדים משיעמום. ופרות בכל העולם, מהודו ועד כוש, נותנות מלבד חלב גם מוצרי לוואי מרנינים פחות.

אחד מריכוזי הפרות והרפתות הגדול בעולם נמצא בוויסקונסין, מדינה שהיא ספקית החלב הראשית של ארצות הברית, והאירוע שלשמו נתכנסנו היום נקרא Wisconsin State Cow Chip Throw and Festival. ואם כבר שאלתם, אז Cow Chip הוא הדבר העגול והקשיח שמתקבל אחרי כמה ימים שבהם "תוצרת" הפרה מונחת על הקרקע ומתייבשת. בוויסקונסין, מתברר, לא משליכים דבר לפח האשפה אם אפשר לעשות בו שימוש חוזר. ואפשר. בידיים אמונות הפריזבי הטבעי הזה מתעופף למרחקים שלא ייאמנו, ונותר רק לקבוע מיהו הטוב מכולם בהשלכתו למרחק.

כל האירוע הזה שקורה ממש ממש עכשיו, כשאתם עם הקפה של הבוקר, נולד כדי לברר את הסוגיה הקריטית הנ"ל. התחרות, שמושכת מדי שנה כ־40 אלף חובבי פרות, חוגגת השנה במזל טוב את שנתה ה־40, כך שהשמחה כפולה ומכופלת. רפתנים מכל קצות היבשת אספו במשך השנה את מיטב הביכורים שנתנו הפרות, והם יגיעו לוויסקונסין מצוידים בארגזים מלאי כל טוב כדי לנסות לשבור את השיא, העומד כיום על 248 רגל, שזה משהו באזור ה־75 מטר. כל הסוד כאן הוא להצליח להשליך את הדרעק בלי שיישבר, ללמדכם שהפליטה הזאת היא פריכה, עדינה ושבירה, וכל אחיזה או הטלה בלתי מקצועית יסתיימו במפח נפש, וחבל.

לטובת קוראי המדור המתעניינים בענף וחפצים ליטול חלק בתחרות, קיימנו שיחה קצרה עם הרפתן שבתחילת טור זה. ובכן, ניסיונו הרב בתחום המדובר לימד אותו כי את הסחי יש לאחוז כמו שאוחזים בדיסקוס ולא כפי שמטילים פריזבי. לא חקרנו יותר לעומק. נשאיר לכם לגלות את שאר הסודות בעצמכם.