התוספת שעלולה לזעזע את המשק

ראש הממשלה עומד כעת בפני בחירה בין ביטחון לכל היתר. מר ביטחון או מר כלכלה. רפובליקן או דמוקרט. מה חשוב יותר, החיים או איכות החיים. הוא צפוי, כאמור, לבחור באופציה הראשונה.

הבחירה הזו לא תיעשה בחלל ריק. הבחירה הזו תיעשה מול ציבור מעורב יותר, ציבור שיצא לרחובות בסוף 2011 אחרי שהתשתית האזרחית שהמדינה מעניקה לו הפכה להיות רקובה מדי. יש גבול כמה אפשר להמשיך לתת לביטחון מבלי שלציבור יהיה מה לומר על כך.

בנימין נתניהו | צילום: רויטרס

הצמיחה היתה גבוהה והביטחון קיבל תוספות

לא פחות חשוב, הבחירה של נתניהו תיעשה מול משק שוקע במיתון. עבור נתניהו מדובר בברוך רציני. כשהוא אמר שלשום שהכלכלה צריכה לתמוך בביטחון, הוא התכוון לכך שחלק גדול מפירות הצמיחה, שמתגלגל לממשלה בדמות המסים שאנחנו משלמים, צריך ללכת לביטחון. זה מה שקרה בשנים האחרונות - הצמיחה היתה גבוהה יחסית והביטחון קיבל תוספות גבוהות. העסק הזה משתנה כשהמשק שוקע במיתון. תוספות עתק לביטחון תוך חניקה של כל היתר - ההשקעה בחינוך, בתשתיות, בעסקים קטנים, בפיתוח משק החשמל והגז ובמנועי צמיחה אחרים - עלולות לגרום למשק לשקוע במיתון עמוק עוד יותר.

בכל מצב רגיל נתניהו הוא רפובליקן לכל דבר. הוצאה גדולה על הביטחון, והוצאה קטנה על שירותים אזרחיים. הפעם בחירה כזו עלולה להרע את מצב המשק עד כדי כך שהגירעון יהיה גבוה מאוד, ובמקרה של אירוע חירום נוסף בשנה הבאה - מלחמה בגבול הצפון, רעידת אדמה או מה שלא יהיה - ישראל עלולה להתקשות מאוד לגייס כסף בשוק ההון בשביל לממן אותו. דבר דומה קרה בראשית שנות ה־2000 בעקבות האינתיפאדה השניה והתפוצצות בועת ההייטק. נתניהו, שהיה אז שר אוצר, אמור לדעת על כך יותר טוב מכל אחד אחר.

אף אחד לא רוצה לחזור על הסיפור הזה

בחירה בביטחון והגדלת הגירעון עלולות להכניס את ישראל לתוואי לא בריא. היינו בתוואי הזה כבר פעם אחת, אחרי מלחמת יום כיפור. זה הביא לעשור אבוד במשק, להיפר־אינפלציה שהסתיימה בתוכנית הייצוב ב־1985, שאת הדיה אנחנו מרגישים עד היום. אף אחד לא רוצה לחזור על זה שוב.

לכן זה ביטחון או כל היתר. מר ביטחון או מר כלכלה. אם נתניהו יבחר רק בביטחון ויבחר להקריב את כל היתר, הוא עלול למצוא ציבור ישראלי זועם, משק שוקע במיתון וכישלון כלכלי גדול שרשום על שמו.