שכר הבכירים: אל תוותרו על ההצמדה למדד

המשק הישראלי מצוי כיום ביציבות מחירים. הצפי האינפלציוני ל־12 החודשים הבאים נמוך מהקו התחתון של היעד שקבעה הממשלה של 1% עד 3%. כבר נשמעות הקולות כי היעדר עליות מחירים בכלכלה המקומית, הנמצאת בהאטה על גבול המיתון, הוא בעייתי ביותר כי הוא מאפשר למשקי הבית לדחות רכישות מתוכננות למועד מאוחר יותר מבלי לחשוש מעליית מחירים.

הירידה בצריכה הפרטית שנגרת מהתנהגות צרכנית זו, עלולה להחריף את ההאטה במשק. מאידך, "מתח" אינפלציוני מסויים, למשל 2%, עשוי לדרבן את הצרכנים ולשפר את הצמיחה. קו מחשבה זה הנחה בשנים האחרונות את קברניטי הכלכלה בארה"ב וביפן. שם הוזרמו סכומי עתק למשק. תופעת הלוואי לצמיחה שהושגה היתה אינפלציה מתונה בת 2% לשנה.

תרגולת אינפלציה

לגבי ישראל, חשוב לזכור כי אינפלציה אפסית היא אירוע יוצא דופן וכי המשק שלנו ידע לאורך השנים רמות אינפלציה גבוהות ביותר. לשיאה הקיצוני הגיעה האינפלציה בשנת 1984 כשהמחירים במשק עלו ב־445%. בחודש יולי 1985 נרשם מדד "מטורף" של 27.5%. שר האוצר דאז יצחק מודעי הודיע כי הממשלה מגבשת תוכנית לייצוב המשק במגמה לרסן את האינפלציה. השר הוסיף כי "לא ירחק היום ונגיע לקצב אינפלציה חודשי של 3% בלבד".

ואכן, הצלחת התוכנית הביאה לירידה דרמטית בשיעור עליית המחירים: בין 1986–1998 נעה האינפלציה השנתית בין 10% ל־20% וב־15 השנים האחרונות לא חרגה האינפלציה השנתית מגבולות היעד שקבעה הממשלה: 1%–3% (שנת 2002 היתה חריגה עם 6.5%).

עד 1992 לא העזה הממשלה, מחשש לכישלון, לגייס חוב באג"ח לא צמודות. כל החוב הממשלתי עד אז היה צמוד למדד או למט"ח. ב־1992 החליט האוצר, לא בלי היסוסים, להנפיק אג"ח שיקליות לא צמודות מסוג שחר לשנתיים. כשהריבית שניתנה היתה גבוהה מהצפי האינפלציוני דאז.

כיום מנפיקה המדינה אג"ח לא צמודות ל־20 ול־30 שנה. אחת הבעיות שנילוו לאינפלציה המהירה והקשו על ניהול יעיל של מדיניות פיסקאלית או מוניטרית היו הסדרי ההצמדה הטוטאליים במשק, שכר העבודה על רכיביו השונים, חוזי השכירות, איגרות החוב ממשלתיות ועוד.

כלכלת ישראל חשופה ב־40% ממקורותיה לסחר חוץ ובעקבות כך לשינויים במחירים הבינלאומיים של חומרי הגלם, מוצרי המזון, מוצרים בני קיימא וכדומה, המיובאים באורח שוטף. רכיב האינפלציה "המיובאת" אפסי שכן העולם רק יוצא משנים של שפל יחסי. הצמיחה העתידית בביקוש לסחורות מיובאים, עשויה להביא לעליית מחיריהם שיתורגמו לעלית מחירים בארץ. בהקשר זה יצויין כי עצמאותנו באנרגיה תביא למצב בו השינויים במחירי הנפט לא יטרידו אותנו.

הצריכה יורדת | צילום: עומר הכהן

מגבלת העבר

בעבר, כל צעד ממשלתי שנועד לריסון או להרגעת האינפלציה לווה בעליות מחירים ובגלל ההצמדה ניתן אוטומטית פיצוי. דבר שגרם לאיבוד חלק לא מבוטל מהאפקטיביות הצעד שתוכנן. גם בימים אלה של יציבות מחירים חשוב לא לשכוח כי חלק ניכר מהאינפלציה מקורה בהתרחשויות אקסוגניות למשק.

עם זאת, ההישג בתחום המחירים נבע מפעולות ממשלתיות ורגולטוריות שהגבילו בין השאר את הממשלה ברמת הוצאותיה השנתיות. המגבלות שהונהגו לאורך השנים מקטינות כיום באופן בולט את הסיכוי להאצה אינפלציונית משמעותית.

על פי מספר כלכלני מקרו המתמחים בתחום, הסיבות לאינפלציה הנמוכה בישראל הן מבניות ולא זמניות. למרות זאת רצוי להפנים את העובדה כי המשק שלנו עדיין פגיע בתחום המחירים ולא לוותר על ההצמדה למדד.

השורה התחתונה: אירועים חיצוניים למשק הם חלק מרכזי באינפלציה הנמוכה בישראל. אך פעולות ממשלתיות ורגולטוריות תרמו ליציבות המחירים.

אליעזר כרמל מכהן כדירקטור בחברות ובוועדות השקעה בגופים מוסדיים