איור: עינת צרפתי
מורה, נבוכים
מהאמא־שאנטי ועד האבא המזדקן. כך תזהו את הטיפוסים שתפגשו באסיפת ההורים של פתיחת השנה
ההוא שממשיך לעבוד
אסיפת ההורים הזאת מה זה תקועה לו. האשה בחו"ל עם חברות, הילד גם ככה לא נראה כמו חומר לטכניון, והוא זה שהיה צריך לברוח באמצע פגישה בשביל להיות כאן. בכלל, לא ברור לו למה ב־2014 הוא אשכרה צריך לפגוש פנים אל פנים את המורה העייפה של הילד, כאילו שאין בעולם הזה סקייפ.
כך תזהו אותו: הוא זה שהולך במעגלים וצועק, כי הבלוטות' על האוזן שלו לא עובדת טוב בחללים סגורים.
האבא שבפרק ב'
אלו הנישואים השניים שלו, והילד שלומד כאן הוא הרביעי שלו, אז ההבעה שלו בהתאם. הוא יודע מה הוא הולך לשמוע מהמורה ובאילו מקומות להנהן לה בחזרה, וגם איך להתחמק באלגנטיות מכל מטלה או פרויקט שמישהו מההורים ינסה להפיל עליו.
כך תזהו אותו: נו, הוא פשוט נראה מבוגר מדי בשביל להיות אבא וצעיר מדי בשביל להיות סבא.
האמא שמכוונת לפודיום
היא תמיד נראית כאילו שהיא בדרך לחדר כושר, או שהיא נראית כאילו היא בדיוק חזרה ממנו. יש כאלה שרואים אותה ומניחים שהיא אפילו מדריכת כושר. אבל האמת היא שמאחורי החזות האתלטית מסתתרת מישהי שעושה הליכות רק בקניון, ופשוט חולה על מכנסי יוגה כי הם עושים לה תחת כמו של פעם, לפני הלידה.
כך תזהו אותה: פשוט חפשו מישהי שחיה בסרט שהיא פרזנטורית של אדידס.
האבא שחושב שזה בקטנה
הוא מכיר את הילד שלו. ברור לו לחלוטין שדור ההמשך שלו פחות בעניין של השתתפות בכיתה ויותר בעניין של מעורבות בקטטה, אבל אותו לימדו שקודם כל אסור להודות. וחוץ מזה, יכול להיות שהילד דרס עם הסקייטבורד איזו מורה שהלכה עם קפה במסדרון, או נוהג לכלוא ילדים אחרים בארון ציוד של משמרות הזה"ב, אבל ילדים זה ילדים, לא ככה?
כך תזהו אותו: בסוף הערב הוא ייכנס ללנד־קרוזר שחונה על המדרכה בכניסה.
הזוג המואר
כל הבית ספר הזה לא בא להם טוב. הם עד עכשיו לא מאמינים שלכאן הילד שלהם הגיע אחרי שלוש שנים בגן אנתרופוסופי, והעובדה שהילדים אמורים לשבת בכיתה על כיסאות מעץ ולא בתוך פוף מחומרים אורגניים בכלל עושה להם להתגרד. מתישהו בהמשך השנה הם יעמדו במרכזה של סערה קטנה, כשיתברר שחצי כיתה בבית עם פריחה כי הם לא חיסנו את היורש.
כך תזהו אותם: לאבא יש תיק רקום מבד, ואמא מחזיקה נוקיה דור 1.
האמא שמתלבשת כמו הבת שלה
היא גרושה. אבל לא מהסוג של הטייטס המנומר, אלא מהסוג של חושבת שהיא לומדת עם הבת שלה באותה שכבה. שתיהן הלכו הפעם על ג'ינס שצריך לקלף מהגוף עם ציוד הנדסי, גופייה בגוונים של מרקר וסניקרס עם שרוכים מגניבים מדי. גם אם יגידו לה שהילדה היא עילוי וחומר ל־8200, זה ישמח אותה פחות ממחמאה סטייל "מה, את אמא שלה? חשבתי אחותה הגדולה!".
כך תזהו אותה: היא זאת שעכשיו גוערת בילדה על זה שיש 30 ילדים בכיתה ואפילו לא אבא חתיך אחד.
האבא הנוסטלגי
שמונה שנים הוא למד בבית הספר הזה, והוא חושב שזאת סגירת מעגל מרגשת. הוא רוצה שגם אתם תחשבו את זה, אז הוא מגייס את המבט הכי מצועף שלו ואוכל את הראש לכולם על איך המסדרון הזה מזכיר לו את הנשיקה הראשונה עם ילדה מהכיתה, ואיזה קטעים היו בהצגת סוף שנה של כיתה ד', כשהתפאורה נפלה ליועצת הפדגוגית על הראש.
כך תזהו אותו: הוא עומד מול הקיר של תמונות המחזור הישנות עם חצי חיוך דבילי.
האחות בת ה־17
ההורים בחו"ל אז שלחו אותה.
כך תזהו אותה: היא זאת שמוציאה עכשיו מאחותה הקטנה טובות הנאה, אחרת כשההורים יחזרו היא תספר להם ששוקלים להשאיר את בת הזקונים שלהם כיתה.
האמא המתעדת
היא מגיעה לכאן עם כל הניסיון הדיגיטלי שצברה במשפחתון, בגן הפרטי ובגן החובה העירוני. גם שם היא היתה אמונה על פתיחת, תפעול ותחזוק קבוצת הפייסבוק הסגורה של הורי הילדים, כדי שתמיד תהיה במה ראויה עבור מי שרוצה להוציא קצת קיטור על החופשים הבלתי נגמרים או כדי לחלק משימות ולהעלות תמונות לקראת יום הגיבוש בפארק הלאומי.
כך תזהו אותה: היא זאת שמביימת סלפי עם המורה ליד הברזייה.
12 תגובות לכתיבת תגובה