נאה דורש נאה מקיים

מדינת ישראל - הריבון שמנפיק היום אג"ח ממשלתיות לעשר שנים עם תשואה מגוחכת של 2.5% ומתקרב בצעדי ענק לתשואה של ארה"ב, המצביעה לכאורה על איתנותה הכלכלית - לא תתנגד למינוי משקיף "פסיבי" לחברה הממשלתית דואר ישראל. במהלך דיון שבו דרשו מחזיקי האג"ח של הדואר למנות לה משקיף על רקע הידרדרותה הפיננסית, הבהיר בא כוחה של המדינה כי אף שהוא מעדיף שלא, הוא לא יתנגד למינוי משקיף לתקופה מוגבלת, עד תום המו"מ עם עובדי הדואר לביצוע תוכנית הבראה.

רעיון שכבר הוצע בוועדת אנדורן

ההתקפלות הזאת לא פחות מדרמטית. המדינה, דרך זרועותיה הרגולטוריות, ביקרה בשנים האחרונות את האופן שבו הגופים המוסדיים העניקו אשראי ללא כיסוי לתאגידים עסקיים גדולים במשק.

והנה אותה המדינה שהטילה שלל מגבלות רגולטוריות על גופי הפנסיה כהפקת לקחי המשבר הפיננסי, שהמציאה את חקיקת חודק להגבלת השקעה של גופים מוסדיים באג"ח קונצרניות, מוכנה למנות בייביסיטר לחברה בבעלותה המלאה.

אחת הסיבות לכך היא ככל הנראה העובדה שלפני כמה חודשים פרסמה ועדת אנדורן המלצות ביניים בנוגע לשוק הסדרי החוב, שכללו מינוי משקיף באופן אוטומטי ברגע שחברה שגייסה חוב לא עומדת באמות מידה פיננסיות שהוגדרו מראש. יהיה זה לכאורה מגוחך שהמדינה תתנגד לרעיון שהיא עצמה גיבשה.

דואר ישראל | צילום: אוראל כהן

מעבר לכך, אף על פי שהשופט דוד מינץ טרם פרסם את החלטתו על פניית הנושים, נציגי המדינה ככל הנראה קראו בין השורות של דבריו החריפים בדיון שלפיהם "דואר ישראל במדרון חלקלק ותלול מאוד. היא שורפת מזומנים. אולי כדאי שיונח אקדח על הדוכן כדי שהאנשים שמנהלים את המו"מ (נציגי הדואר והעובדים) יבינו זאת".

בלי התחייבות מלאה לעמוד מאחורי הדואר

הכניעה של המדינה ונכונותה למנות משקיף כמוה היא הודאה כי המצב של הדואר יוצא משליטתה והיא סומכת את ידה על החלטת השופט, שתושיע אותה מהפלונטר. ניתן היה לצפות מגוף ריבוני אחראי שיאמר באופן ברור וחד־משמעי כי בכל מקרה המדינה לא תאפשר לדואר לשמוט חובות, ולגבות אמירה זו במתן ערבות מצדה (שממילא קיימת אינהרנטית בהנחת ההשקעה של הגופים המוסדיים) לחובותיה של החברה. ההחלטה הרפה להסכים בלית ברירה למינוי משקיף מעידה כי המדינה לא מסוגלת להתחייב בפה מלא לעמוד מאחורי ההתחייבות של חברה בבעלותה. נאה דורש נאה מקיים? נראה שלא בבית מדרשה של מדינת ישראל.