צילום: Brendan Fitzpatrick
ממוגרפיה לחבצלת
הצלם האוסטרלי ברנדן פיצפטריק, שגילה במקרה את נפלאות הרנטגן, חושף ביצירותיו את המנגנונים הפנימיים של צעצועים, צמחים, חיות וחפצים יומיומיים. עכשיו הוא מוכר אותן ברשת
כל אחד יודע איך נראים מבחוץ רובוטי צעצוע, אקדחי פלסטיק, פרחים או צבי ים, אבל איך הם בנויים מבפנים? במשך שנתיים עבד הצלם האוסטרלי ברנדן פיצפטריק על "אור בלתי נראה" (Invisible Light) - סדרת עבודות שמנסה לענות על השאלה הזאת באמצעות הצבת עצמים שונים תחת העין האלקטרונית של מכשירי רנטגן וממוגרפיה, סריקת החלקים הפנימיים שלהם ועיבוד התוצאה לאימג'ים צבעוניים, בהירים ויוצאי דופן. את העבודות, שגררו פרסומים רבים בבלוגים ובאתרי עיצוב וטכנולוגיה, מ"Wired" ועד "גיזמודו", מציג פיצפטריק בשבועות האחרונים בגלריה וירטואלית שהקים כדי לחשוף אותן לקהל ולמכור אותן (280–17.5 יורו, invisiblelight.com.au).
"זה התחיל די במקרה, במהלך עבודת צילום מסחרית שעשיתי עבור לקוח שביקש אימג' שייראה כמו צילום רנטגן. באותה עבודה יצרתי את האפקט באמצעות פוטושופ, אבל ההתנסות גרמה לי להמשיך לחקור את הכיוון הזה. מצאתי רדיולוג שיעבוד איתי והתחלתי לחפש מקומות שיסכימו להשאיל לי את הציוד שלהם", הוא מספר.
ניסוי וטעייה
הסריקה במכשיר רנטגן הופכת את צעצועי הפלסטיק הצבעוניים לשקופים וחושפת את המנגנונים המכניים והרכיבים החשמליים שבתוכם ככתמים וקווים כהים. טכניקה אחרת שבה השתמש פיצפטריק כללה סריקת פרחים וצמחים במכשיר ממוגרפיה, וזו הניבה עבודות עדינות יותר, עם משטחים בגוונים מדורגים, תוך חשיפת הנימים והמבנים האורגניים הפנימיים של הצמח. העבודות הללו מזכירות במידה רבה ציורים יפניים וסיניים.
בקודקוד השלישי והמוזר יותר של הסדרה מצויים בעלי החיים - סרטן ים, ביצים, דגים בשקית, סוסוני ים, קונכיות ושלישיית צבים קטנים. "כללתי בסדרה בעיקר פריטים שידעתי שהמבנה הפנימי שלהם מתאים וייראה טוב בשיקוף. זה היה תהליך של ניסוי וטעייה, כי לא פירקתי אותם כדי לבדוק איך הם נראים מבפנים", אומר פיצפטריק.
יש צופים שלא מבינים
העבודות ב"אור בלתי נראה" הן לא הראשונות שנוצרו באמצעות צילומי רנטגן או בהשראת הסגנון הגרפי שלהם, אבל בניגוד למרבית היצירות, ששומרות על אסתטיקה מונוכרומטית של עצמות לבנות זוהרות על רקע כהה, אצל פיצפטריק הרקע הוא לבן והאובייקטים המשורטטים נצבעים בצבעים זרחניים בהירים כמו אדום, טורקיז, ירוק, סגול, צהוב וכתום. "בחרתי ברקע לבן כי רציתי שהאובייקט המצולם יקבל את רוב תשומת הלב של הצופה, אבל אחרי שפרסמתי את העבודות שמתי לב שחלק מהצופים לא מבינים שמדובר בצילום רנטגן וחושבים שזה סוג של ציור. לכן יכול להיות שאוסיף לסדרה כמה עבודות שנראות יותר כמו צילום רנטגן טיפוסי, כדי שהקונספט יהיה ברור יותר", הוא מסביר.
אין הרבה צלמים שבחרו לעבוד בסגנון הזה, אבל ההיסטוריה שלו ארוכה למדי. ניק ויסיי, צלם בריטי שנחשב הנציג הבולט של הז'אנר כיום, שואב את ההשראה שלו, לדבריו, מעבודותיה של אנה אטקינס שפעלה במאה ה־19 ונחשבת בעיני רבים האשה הראשונה שעסקה בצילום. אטקינס לא השתמשה בקרני רנטגן, שעדיין לא הומצאו אז, אלא בטכניקת העתקה פרימיטיבית ששמה סיינוטייפ, ובאמצעותה יצרה תדפיסים של צמחים בצבעי לבן־תכלת על רקע כחול כהה, שמזכירים מעט תשלילי רנטגן. "העבודות של ויסיי מעניינות אבל מעט קודרות", אומר פיצפטריק. "המטרה שלי היתה לבדל את עצמי מאמנים אחרים שהשתמשו בקרני רנטגן, ולכן הלכתי על סגנון בהיר וצבעוני יותר. אני מעדיף לשמור על קו פשוט וטהור".
מבין הפריימים השונים חביבים עליו ביותר צילומי החבצלות והבובות המנגנות. "זה בסך הכל צעצוע זול וחסר תחכום, אבל השיקוף ממש העניק לו לדעתי חיים חדשים", הוא אומר. "הצעצועים בצילומים שלי נראים כאילו הם עשויים מסוכר מותך. אני מרגיש שהצלחתי להחזיר להם את הכוונה המקורית של יוצריהם - משהו שימצא חן בעיני ילדים".
תגובה אחת לכתיבת תגובה