צונאמי של צבעים

הדבר הראשון שמכה במי שמביט בעבודותיו של הצלם הארגנטינאי אלחנדרו צ'סקילברג (36) הוא הזרחניות יוצאת הדופן שקורנת מהקירות, מפני המצולמים וממקורות אור עלומים בקו האופק. כשמוסיפים לזה את הצבעוניות המוגזמת במכוון, נשארים עם תחושה חזקה של פריים מתוך חלום.

הצבע עומד בניגוד לתוכן העבודות: קשישה יפנית יושבת על משטח בטון חשוף בלב שדה קוצים; שני גברים נחים על מסלעה על גדת נהר לצד עמודי גשר שחרב; ארבעה בני משפחה בבגדים כחולים יושבים בתוך שרידי ביתם שממנו נותרו רק היסודות.

אלה הן חלק מהעבודות בסדרה החדשה שמגוללת את סיפורו של הכפר אוטסוצ'י ביפן, שחרב ברעידת האדמה ובצונאמי שהגיע בעקבותיה ב־2011. חלק מהסדרה, שנקראת "זיכרונות עתידיים מאוטסוצ'י" (Otsuchi Future Memories), מוצג כעת בתערוכה הקבוצתית השנתית The Fence בפארק גשר ברוקלין בניו יורק.

מתוך התערוכה. "בין המצולמים היו ילדים שהישיבה בחלל הריק שפעם היה ביתם עוררה בהם פחדים"

"המים מחקו הכל"

הסדרה, שעתידה להפוך לספר בסוף 2015, מתעדת את המפגש בין כמה מהתושבים ששרדו את האסון. "הכל התחיל כשהגעתי לטוקיו ב־2012 לפתיחת תערוכה שלי", מספר צ'סקילברג, "כולם דיברו על נזקי הצונאמי, ואוצר התערוכה סיפר לי על הוריו שגרו באוטסוצ'י וביתם נהרס. זה סקרן אותי, וכמה חודשים לאחר מכן נסעתי לכפר ושוטטתי בין הריסות הבתים שהממשלה אסרה לשקם, מחשש שהאסון יחזור על עצמו. בין החורבות מצאתי אלבום תצלומים ישן שהוביל אותי לרעיון שבבסיס סדרת העבודות. המים מחקו הכל, אבל הצבעים שרדו בשלמותם, מלאי עוצמה".

הצילומים מאותו אלבום, לצד תמונות שצ'סקילברג שלף מארכיון הצילומים העירוני, סיפקו את הצבעים יוצאי הדופן. בניגוד לסדרות הקודמות שלו, שצולמו כולן בצבע, הפעם הוא בחר לצלם בשחור־לבן ולצבוע את היצירות בפוטושופ באותם גוונים שנדגמו מהאלבומים הפגומים. "המטרה שלי היתה לא רק להציג את הסיפור של אנשי אוטסוצ'י, אלא לבחון את הנושא של הזיכרון והדיאלוג שלו עם חפצים שנועדו לשמר אותו, כמו אלבומי תמונות ישנים", הוא אומר, "באמצעות צביעת הצילומים החדשים בצבעים הישנים רציתי ליצור גשר בין העבר להווה, לקחת את התופעה המוכרת של דברים שאנחנו מדמים לזכור אבל בעצם ראינו רק בצילום, ולהסתכל עליה מזווית שונה".

את האפקט הוויזואלי הייחודי שהעבודות מציגות הוא השיג באמצעות צילום לילה, תחת אור הירח, בחשיפה ארוכה, תוך שימוש בתאורה מלאכותית שהבליטה את האנשים והעצמים שבחזית התמונה.

אלחנדרו צ'סקילברג. זווית שונה להרס

חוויה משקמת

צ'סקילברג, צלם עיתונות בעברו, כבר צבר ניסיון בצילום במקומות מוכי גורל. בין הסדרות הקודמות שלו אפשר למצוא צילומים של דייגים החיים בעוני קיצוני ברפובליקת סורינאם בדרום אמריקה, ופורטרטים של אנשי כפרים שגרים על גדות אגם טורקאנה בקניה. אבל זו הפעם הראשונה, לדבריו, שהוא מתעד אנשים שחייהם התפרקו ברגע אחד. "לחלק מהאנשים היה קשה לחזור לבתים הישנים שהם נאלצו לעזוב. היו בין המצולמים גם כמה ילדים שהישיבה בחלל הריק שפעם היה ביתם עוררה בהם פחדים", הוא מספר.

"רואים את הקושי בהבעות הפנים של האנשים, אבל הם הגיבו באופן חיובי כשראו את העבודות. אני לא בטוח אם עבורם זו חוויה מרפאת, אבל אני בהחלט רואה את זה כתהליך מתקן שיכול לעזור להתגבר על הטראומה, באמצעות יצירה של זיכרונות חדשים מתוך ההריסות במקום הזיכרונות הישנים שהושחתו".