ספר: "צביטה בלב", נורה אפרון

הספר שנודע בשם "צרבת" בתרגום חדש. 

קהל היעד: מי שרוצה לקרוא ספר קליל ומצחיק על סיפור קשה ועצוב. 

דבר המבקרת: אוי, נורה אפרון, איך הלכת לנו ככה.

המגה־אשה שמאחורי "כשהארי פגש את סאלי" ו"נדודי שינה בסיאטל" מתה ב־2012, ומאז מה שנותר לנו זה רק למחזר - וזה בדיוק מה שהוצאת כתר עושה כשהיא מוציאה את "Heartburn" בתרגום חדש (מתרגמת: אורית הראל).

הרומן, שיצא לאור לראשונה ב־1983, כבר הספיק להיות מעובד לקולנוע בסרט בכיכובם של מריל סטריפ וג'ק ניקולסון, לצאת באינספור מהדורות ולהפוך מרומן מפתח (מיהו אותו מארק פלדמן, העיתונאי הבכיר שבוגד בגיבורת הספר?) לסוג של אוטוביוגרפיה (גם אפרון הודתה שמדובר בקרל ברנסטין, העיתונאי הבכיר ובעלה לשעבר). כלומר, "צביטה בלב" מגיע אלינו כשהוא לא טרי, בלשון המעטה, וכל אספקט ואלמנט בו כבר נטחן עד דק.

ובכל זאת. נורה אפרון היתה רק אחת, וכל פיסת טקסט שכתבה היא תענוג צרוף. גם "צביטה בלב" נגוע באותה "אפרוניות" מתוקה ובלתי ניתנת להחלפה, כך שהוא בהחלט אינו מאכזב. לא יהיו עוד ספרים של אפרון, ולכן גם אם מדובר במיחזור - נסתפק במה שיש.

הסיפור שהיא מגוללת עצוב: רייצ'ל, הגיבורה, מגלה כי בעלה האהוב ואבי בנה הפעוט מנהל רומן עם "אשה גבוהה במיוחד". לא רק שהידיעה נוחתת עליה במפתיע, היא גם מוצאת אותה כשהיא בחודש השביעי להריונה. כך, כשהיא בהיריון מתקדם, בלבה של וושינגטון די.סי שבה כולם מרכלים על כולם, מוצאת את עצמה רייצ'ל כשהיא צריכה להחליט מה הלאה: האם "לחכות שיעבור לו", כפי שמייעץ לה בעלה של האשה הגבוהה, או לעזוב ולהתחיל מחדש.

הגדולה של אפרון טמונה בכך שהיא מצליחה להפוך את הטרגדיה שלה לסיפור מצחיק, קליל ושובה לב. גם כשהיא מרירה, היא שומרת על טון חצי מבודח, משקיפה על רייצ'ל/עצמה מבחוץ ומשרטטת בבהירות, ללא רחמים עצמיים, רגעים קטנים של משבר. בין לבין, מאחר שרייצ'ל היא בשלנית, משובצים מתכונים שונים שהופכים את כל העסק לעוד יותר חמוד.

ציטוט למזכרת: "טסתי לוושינגטון, אספתי את חפציי וניהלתי עם מרק ריב גדול, שבו האשים אותי במה שנחשב בעיני גברים לעלבון האיום ביותר שאפשר להטיח באישה: הרצון להתחתן".

שורה תחתונה: קליל ומשובח.