צילום: נמרוד גליקמן
מודרי אשראי
בישראל יש כיום כמיליון ורבע איש המנהלים חשבונות בבנקים המסחריים אך מוגדרים כלקוחות בסיכון לקבלת אשראי. צריך לסייע להם ויש דרכים לכך
בעולם כולו, היכולת להשתמש בשירותים פיננסיים, להחזיק חשבון בנק היא זכות יסוד. ממש כמו הזכות לחינוך, לדיור ולתעסוקה. בעולם, בו יוקר המחיה בדרך כלל גורם להוצאות גבוהות יותר מההכנסות, היכולת לקבל אשראי במחיר ראוי ובמקביל לחסוך כספים לעתיד היא צורך קיומי.
בישראל יש כיום כמיליון ורבע איש המנהלים חשבונות בבנקים המסחריים אך מוגדרים כלקוחות בסיכון לקבלת אשראי. הם לא יכולים לקבל הלוואה, משכנתא או מסגרת אשראי, על אף שרובם אנשים עובדים עם הכנסה קבועה.
אין מדובר בפושעים ולא מדובר במקרי סעד או בתי תמחוי, אלא בבני אדם עובדים, טובים וחרוצים, משקי בית קטנים וגם עסקים זעירים, שפשעם הגדול הוא הכנסה נמוכה. על הפשע הזה, על כך שהם נאלצים לפרנס משפחה מ-6,000-5,000 שקל בחודש, נגזר עליהם העונש המקסימלי בתחום הפיננסי – מניעת אשראי.
לקוחות אלה הגיעו ל"מעמדם" עקב צרוף נסיבות מסוים בעברם, כגון צ'ק שחזר, חוב לרשות עירונית שהוביל להגבלת החשבון, ערבות לחבר או נסיבות אחרות. אולם גם לאחר שהוסרה ההגבלה על החשבון התווית נותרת בעינה, הלקוח מסומן.
כתוצאה מכך, כמיליון איש מתוך אוכלוסייה זו אומנם מנהלים חשבון בבנק מסחרי אבל בפועל הם מתנהלים רק במזומן. יש להם פנקס צ'קים אבל אין להם כרטיס אשראי, לא יכולים לעשות הוראות קבע, אין להם חסכונות ופיקדונות.
חבל ההצלה הופך במהרה לחבל תלייה
הם חיים על הקצה, וכל זעזוע פיננסי בלתי צפוי בגודל של טיפול שיניים, מחלה או פיצוץ בצינור מים, עלול לרסק אותם כלכלית. לאן יפנה אדם כזה כשהוא נזקק באופן נואש לאשראי ובבנק הוא מסומן כ"לקוח בסיכון"? האלטרנטיבה היחידה היא היקרה ביותר: השוק האפור, שם מוכנים לתת לו חבל הצלה בדמות הלוואה מיידית ובלי לשאול לשאלות, אך בריבית נשך כזו שחבל ההצלה הופך במהרה לחבל תלייה.
אי-השוויון בישראל 2014 מתבטא לא רק בפער בהכנסה וחלוקת ההון, אלא גם ביכולת להשתמש בכלים פיננסים לצורך התנהלות קיומית יומיומית. מצב זה לא תקין ולא מוסרי והוא גם משמש מנוע צמיחה משמעותי לשוק האפור, הרי מדובר בפוטנציאל של כמיליון ורבע איש שהמערכת הכלכלית של המדינה דוחפת אותם במו ידיה לזרועותיו.
מצב זה הוא גם לא כלכלי. מי שמרוויח 5,000 שקל בחודש אין לו רזרבות, הוא מוציא הכל על צריכה וזה כסף שמניע את הכלכלה. אם המדינה תשכיל להקנות לו אשראי ולאפשר לו לחסוך, היא גם תפתור לו בעיות קיומיות וגם תמנף את כספו.
מי אחראי? המדינה, המערכת הבנקאית, הגופים הכלכליים החוץ בנקאים וגם יוזמים פרטיים, חברתיים ואחרים. עליהם מוטלת החובה ליצור שק של כלים, מוצרים פיננסים מיוחדים המותאמים לאוכלוסייה מודרת אשראי.
אגודות אשראי ובנקים קואופרטיביים
הפרויקט הראשון כבר קורם עור וגידים: קרן הלוואות בנקאיות בערבות מדינה, שתאפשר לבנקים לתת הלוואות למשקי בית מנועי אשראי. מדובר בפרויקט שיזמתי יחד עם רן מלמד מעמותת 'ידיד' וזוכה לתמיכתם של המפקח על הבנקים והחשבת הכללית באוצר.
זה לא מספיק. חייבים לקדם שורה של פתרונות נוספים, כגון אגודות אשראי (Credit Union), בנקים קואופרטיביים, הפיכת
בנק הדואר לבנק חברתי ועוד.
אנחנו לא ממציאים פה כלום, קרנות להלוואות בנקאיות ואגודות אשראי כבר קיימות במדינות מתוקנות רבות בעולם, מדינות שהבינו שהפתרון הטוב ביותר להילחם בשוק האפור, הוא להציע אלטרנטיבה לאלה שנאלצים לפנות אליו.
קרן ההלוואות למשקי הבית יצאה לדרך. בשלב הבא נתחיל לקדם את הקמתן של אגודות אשראי. זהו מהלך כולל שמטרתו להקטין את השוק האפור בישראל, ליצור אלטרנטיבות לאוכלוסיות מנועות אשראי ולדאוג שכל אזרח יוכל לחסוך ולצרוך אשראי כדרך למצות את זכויותיו.
פרופ' אבישי ברוורמן כיהן כבכיר בבנק העולמי, כיום ח"כ ממפלגת העבודה ויו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת
2 תגובות לכתיבת תגובה