צרכני הכדורגל לא מטומטמים, הם שבויים

בשנות ה-80 היה כאן על הפנים, אבל ממש על הפנים. כל כך על הפנים עד ששלום חנוך כתב על זה שיר, "מחכים למשיח". הוא סיפר על הציבור, על זה שהוא מטומטם ועל זה שהוא ממשיך לשלם. מאז לא השתנה הרבה, היו כאן מחאות חברתיות על קוטג' ומחירי דיור ואפילו מאהל נחמד בשדרות רוטשילד שסחף אליו אזרחים ששאלו שאלה פשוטה, "למה זה כל כך יקר?" הדירה, הדירה השכורה, השירותים הציבוריים. למה זה כל כך יקר? 

אני לא מבין איך מחאת הכדורגל המבורכת, שהתחילה עם החבר'ה של "כרטיס לכל כיס" וסחפה אליה עמותות אוהדים אחרות נוספות, לא הגיעה ליציעי הקבוצות לפני שנים רבות. עמותת "האדומים" של אוהדי הפועל תל אביב, שפועלת מול הנהלת המועדון בהקשר של מחירי הכרטיסים, נתנה את ברכתה למהלך והצטרפה אליו. הרי מדובר בקהל ה"צרכנים" השבוי ביותר שקיים בחברה הישראלית.

בואו נשים את הדברים על השולחן: מחירי הכרטיסים למשחקי הכדורגל בארץ אינם שפויים בכל קנה מידה. אוהדי מכבי חיפה התבקשו לשלם למשחק בטדי 105 שקל. לשם השוואה, אוהדי באיירן מינכן יקנו כרטיס בודד באליאנץ ארנה ב־35 שקל, ב־70 שקל או ב־338 שקל, לא שפוי. אגב, החלטת המנהלת מיום רביעי היא קצת פחות שפויה מהמחירים, למה? אני אסביר.  

משחקי חוץ הם עניין עקרוני, בואו ניקח דוגמה שרירותית: אוהד הפועל תל אביב נוסע למשחק חוץ בקרית שמונה. לפי החלטת המנהלת, משחק כזה יעלה לאוהד 80 שקל, בלי הילדים. אם האוהד רוצה ליהנות מרכישה דרך האינטרנט, המחיר קופץ ל-94 שקל (בגלל "עמלות" - אבל איזה "עמל" נעשה כאן?). דלק, כוס קולה, גרעינים ובייגלה, והאוהד חוזר הביתה באמצע הלילה לאחר שנפרד מ-400 שקל.  

הגיוני? לא. זה לא הגיוני בעיקר בגלל המוצר. מילא ליאו מסי היה משחק בקריית שמונה באצטדיון חדש ומקורה עם חיבור לאינטרנט. אבל איזה מוצר אנחנו מקבלים? הליגה הישראלית והמתקנים אינם מספיק איכותיים כדי להצדיק מחירים כאלו. אז מדוע המחירים כה גבוהים? כי ה"צרכנים" שבויים; כי אין שום יחס כלפי "מוצר" כלשהו כמו היחס של אוהד כדורגל לקבוצה שלו. 

כבר לא מחכים למשיח

החבר'ה של סכנין עשו מעשה גדול במשחק גביע הטוטו נגד עכו: באו למגרש, ראו שכרטיס בוגר עולה 80 שקל (לפני עמלה) ופשוט לא נכנסו. לקראת השריקה הופיעה יד נעלמה ושינתה את מחירי הכרטיסים. עכשיו האוהדים של מכבי חיפה (ברכות על העמותה חברים) יראו את המשחק נגד בית"ר ירושלים ברוממה ולא בטדי. והאוהדים של מכבי תל אביב ישבו לראות את המשחק על בירה בפאב ולא באצטדיון המושבה. זה קרה כאן לפני כמה שנים במהפכת הסלולר, אז זה היה בהנהגתו של משה כחלון, ביציעים של 2014- 2015 זה בהנהגת אוהדי הכדורגל, יפה לא? 

אוהדי כדורגל. שבויים | צילום: ראובן שוורץ

מה שעשתה "מנהלת" הליגה לא הולם ולא אינטליגנטי. המנהלת "הכשירה את השרץ" בנימוק של "גידור" מחירי הכרטיסים. פורמט ABC (תמחור משחקים לפי דירוג המשחק) הוא נהדר, אם מפעילים אותו נכון. פרקטית, המנהלת החליטה כי מעתה, אוהדי הקבוצות ה"גדולות" יישאו בנטל הכרטיסים של הליגה כולה, לא פחות מכך. ותחת מעטה "חברתי" עם הפנים לאוהד. אם המטרה של המנהלת היא לקרב למגרשים עוד אוכלוסיות מודרות (ילדים ונשים) אז אלו לא המחירים לעשות זאת (80 או 90 שקל לכרטיס). אם המטרה היא למלא אצטדיונים במשחקים "קטנים" - אז גם אז לא יעשו זאת עם המחירים הללו (50 שקל לכרטיס). אז מה המטרה של מנהלת הליגה? לא בטוח שיש כזאת, אולי למקסם רווחים.  

בואו נהיה כנים, לקבוצות יש הוצאות, שיטור ואבטחה הם הנדבך המרכזי, אז מנהלת יקרה, הלחמו בהוצאות; שתי ועדות ציבוריות כבר קבעו שהמדינה תשתתף בהוצאות השיטור. דרושה כאן מחשבה ועבודה יסודית, הסרת המגבלות על כרטיסי הנוער והילדים (שפשוט נעלמים לפני משחק) מנויים למשחקי חוץ, שיווק מוצרים אפקטיבי לאוהד ושיפור החוויה והנגישות. תעלו את הערך של ה"מוצר", ומה שלא תעשו, אל תגלגלו את זה על הקהל, למה? כי אנחנו לא מחכים למשיח, מעכשיו אנחנו פשוט לא מגיעים.

עו"ד לוי הוא מנהל עמותת "האדומים", עמותת האוהדים של הפועל תל אביב