וינשטיין בחר לשתוק, פוטין רשם ניצחון

זו הפעם השנייה בתוך שבועיים שבה בית המשפט העליון מביע מורת רוח גלויה מהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. בפעם הקודמת השופט אליקים רובינשטיין היה הנוזף ("וינשטיין זלזל, העליון נזף", "כלכליסט" 3.9.2014), הפעם זו פרופ' דפנה ברק־ארז.

הסיפור החל בסכסוך כספי על אספקת גז בין חברת האנרגיה הישראלית דאבל קיי לענקית הגז הרוסית גזפרום. הסכסוך התברר בבית משפט במוסקבה שבסופו חויבה דאבל קיי לשלם לגזפרום כ־5 מיליון יורו. לאחר שנדחו הערעורים של דאבל קיי ברוסיה הגישה גזפרום בקשה לבית המשפט המחוזי כדי לאכוף את פסק הדין. עורכי הדין בני ברץ, אנה משה, איל אברמוב ואירית קרט־סגל מפרל כהן צדק לצר ברץ ייצגו את גזפרום. המחוזי נעתר ודאבל קיי, באמצעות עו"ד איתן ארז, ערערה לעליון.

יהודה וינשטיין. התייחסות היועץ היתה עשויה לשנות את פסיקת העליון | צילום: מיקי נועם אלון

"אין לנו נתונים"

שני הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים מטעמם, שכצפוי הגיעו למסקנות סותרות בשאלה האם ניתן לאכוף את פסק הדין לטובת גזפרום למרות היעדר אמנה בין המדינות לאכיפה הדדית של פסקי דין.

שופטי העליון שדנו בערעור, יורם דנציגר, נעם סולברג ודפנה ברק־ארז, ביקשו לשמוע את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה בסוגיה. וינשטיין, נכתב בפסק הדין, "הודיע שאינו מוצא לנכון להתייצב בהליך. בהודעה מטעמו נמסר שכפי שטענו הצדדים, אין אמנה בין ישראל לרוסיה בדבר אכיפת פסקי חוץ. מלבד זאת לא נמסר דבר אך נכתב ש'אין בידי המדינה נתונים בעניין'". העמדה הלקונית הרגיזה את השופטת ברק־ארז. "במקרה זה, שבו למחלוקת בין הצדדים יש השלכות פוטנציאליות על מקרים רבים נוספים", כתבה, "ראוי שתוצג בפני בית המשפט עמדה עקרונית מטעמו של היועץ המשפטי לממשלה, לרבות, אך לא רק, נתונים בנוגע לשאלה אם פסקי דין ישראליים נאכפים ברוסיה".

השופטת דפנה ברק־ארז | צילום: עמית שעל

ברק־ארז הוסיפה כי "למצער, ראוי היה שייעשה מאמץ, ולו ראשוני, לאתר נתונים אלה. לא כל שכן כאשר הדברים נוגעים לנושא המשליך על הדדיות ושיתוף פעולה עם שיטת משפט אחרת, במיוחד שיטת משפט של מדינה שלרבים מאזרחי ישראל דהיום זיקה אליה כמי שעלו מרוסיה. נותר לנו אך להצטער שלא כך היה".

העליון הכריע לבסוף בפסק דין שנתן בשבוע שעבר לטובת גזפרום, זאת לא לפני שדחה טענה של דאבל קיי שאין לתת אמון בבתי המשפט ברוסיה. "הגנת המרמה שהעלתה דאבל קיי", כתבה ברק־ארז, "התבססה על הטענה שהמשפט היה משחק מכור משום שגזפרום היא החברה הממשלתית הרוסית הגדולה ביותר, ונשלטת בחלקה בידי נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. ואולם, במידה רבה הדברים נותרו בגדר טענה ונתמכו בעיקר בעדות מנהלה של דאבל קיי, שאינו עד רלבנטי". העליון אימץ את קביעתו של בית המשפט המחוזי.

נגיד שיש הדדיות

השאלה העקרונית שבית המשפט העליון ביקש לבחון היא אם דרישת ההדדיות הקבועה בחוק אכיפת פסקי חוץ מתקיימת בנסיבות שבהן לא ברור אם פסק דין ישראלי ייאכף במדינה הזרה, מטעמים שאינם נוגעים ליחס לישראל, אלא למחלוקות באשר למדיניות המשפטית בסוגיה של אכיפת פסקי חוץ באותה המדינה.

ובמקרה הנוכחי - הנטייה לאכוף את פסקי הדין הרוסיים בישראל תגבר אם קיימת נטייה דומה ברוסיה. לפי השופטת ברק־ארז, "המצב המשפטי הנוכחי ברוסיה, כפי שהוצג על ידי שני הצדדים, שלפיו קיים פוטנציאל סביר שפסק דין ישראלי ייאכף במדינה זו, מספק את דרישת ההדדיות".

כך עיגלה השופטת את המחלוקת שעלתה מחוות הדעת שהוצגו. "המסקנה העולה מקריאת חוות הדעת וההסברים שניתנו בנוגע להן במסגרת החקירות הנגדיות היא שלמעשה הן מתארות באופן דומה את המצב המשפטי ברוסיה, גם אם במתן דגשים שונים: האחת מציגה את 'חצי הכוס המלאה' ואילו האחרת את 'חצי הכוס הריקה'. שתיהן משקפות את אותו המצב: הגמשה בפרשנות לחוק, ועם זאת, פרקטיקה לא אחידה".

לדעת המומחים, ישנה מגמה של שינוי בשיטת המשפט הרוסית בכיוון של היפתחות לאכיפת פסקי חוץ גם ללא אמנה.

העיקר שיש פוטנציאל

גישה חדשה זו עדיין אינה מקובלת על הכל. היא יושמה בכמה מקרים, אבל בפסק הדין של העליון נכתב כי "טרם ניתן לה ביטוי בנוגע לפסקי דין ישראליים, אולם אין תימוכין לדעה שבתי המשפט ברוסיה נוקטים גישה שונה ומפלה ביחס לפסקי דין ישראליים".

במילים אחרות ופחות משפטיות: הרוסים לא ממש סגורים על הדדיות, אך יש פוטנציאל ולכן "חצי הכוס המלאה" אפשרה לעליון לאשר את הסעד לטובת החברה הרוסית.