מי מפסיד כשאובר מרוויחה?

הכלכלה החדשה: חלוקה מחדש של העושר

שתי חברות שמפעילות אפליקציות נסיעות, אובר וליפט, מחסלות את ענף המוניות בסן פרנסיסקו, מולדתן. כשהן צריכות לדבר לתקשורת, החברות נוהגות לומר שהן נאבקות בתאגיד ענק ומרושע של נהגי מוניות. המציאות, כמה מפתיע - הפוכה. 

מתחילת פעילותן של שתי החברות, ההערכות הן שהעסקים של חברות המוניות בסן פרנסיסקו צנחו ב-65% ושאובר וליפט הן אלו שהרוויחו מכך. זו דוגמא מצוינת ליכולת של עמק הסילי-קון לשבש את החיים שלנו. זו גם הוכחה יוצאת דופן לכך שאסור לתת לו לעשות את זה.

מי נפגע? בקו הראשון, נמצאים מעוטי היכולת, הקשישים והנכים. לקשישים ומעוטי יכולת אין, ברוב המקרים, את היכולת להצטייד בסף הכניסה הגבוה של אובר וליפט: הצורך להיות בעל סמארטפון ותכנית גלישה, כמו גם היכולת להבין איך הם עובדים ולחבר אותם לכרטיס האשראי. עד לפני שנתיים, כל מה שהייתם צריכים כדי להזמין מונית הוא קו טלפון. עכשיו רף הכניסה גבוה הרבה יותר.

באשר לנכים - אנחנו כבר יודעים איך אובר מתייחסת לעיוורים: כמו מטרד, שלעתים יש לנטוש אותו במקום לא מוכר בגשם ולעתים לדחוס את כלב הנחיה שלו לתא המטען (קראתם נכון: זה מה שעשה נהג של אובר). יתר על כן, בניגוד לחברות מוניות רגילות, אובר - שמתעקשת שהיא לא חברת מוניות, היא רק מספקת שירותים של כאלה, למי שהיא רוצה - לא מחויבת להצטייד בכסאות שמתאימים לנכים. חוק שוויון לבעלי מוגבלויות? אוי, למה אתם כל כך כבדים.

בעלי מוגבלויות וקשישים הם חלק ניכר מהמשתמשים במוניות ועכשיו הם צריכים לחכות הרבה יותר זמן כדי לקבל מונית, כי הנהגים עורקים לשירות החדש. למה הם עושים את זה? כי שם העסקים. אובר מנהלת בימים אלה מאבק משפטי בארצות הברית כדי שלא לחשוף את תכניות הביטוח שלה, והיא כנראה יודעת מה היא מנסה להסתיר.

אז מה קרה כאן? עמק הסיליקון שיבש את תחום המוניות ופגע בקבוצות גדולות באוכלוסיה. על הדרך נפגעו גם הנהגים: נהגי ליפט ואובר הם "עובדי קבלן" שצריכים להלחם ביניהם על נסיעות. הם לא מאוגדים, אין להם זכויות מוכרות בחוק והם מקבלים שכר נמוך. מי הרוויח? הבעלים של אובר וליפט. מי הפסיד? כל השאר.

לגזור ולשמור, לפעם הבאה שאיזה טייקון טכנולוגיה נכלולי יבטיח לכם שהוא ישנה את חייכם. שבשו אותו לפני שהוא ישבש אתכם. 

ילד, רוצה לשלוח הודעה פרטית?

פייסבוק, החברה שההתמחות שלה היא הפשטת הפרטיות שלכם מעליכם כדי למכור אתכם לפרסומאים, רוצה שתאמינו לה שהיא יכולה לשמור על הפרטיות שלכם. נכון, הבוס שלה התבטא בפומבי שפרטיות עוברת מהעולם ושלדעתו אין לה מקום, אבל זה היה לפני שלוש שנים - שזה המון זמן בפייסבוק. כבר שכחתם, לא?

בימים אלה עובדת פייסבוק על אפליקציה שלה היא קוראת Moments. המטרה של האפליקציה פשוטה למדי: לקחת את הרגעים האינטימיים ביותר שלכם ולחלוק אותם עם אנשים אחרים. בפייסבוק נחפזים לומר שהמטרה היא לחלוק אותם רק עם החברים הטובים ביותר שלך ועם קרובי משפחה. בפייסבוק אומרים שהאפליקציה תאפשר לכם להחליט עם מי אתם חולקים את המידע.

אתם יודעים משהו, פייסבוק? כבר יש לי אפליקציה כזו. כמה, בעצם; אחת מהן נקראת "שיחת טלפון" אחרת נקראת "מייל". לעזאזל, אחת אחרת נקראת "גוגל פלוס" והמעגלים שלה. למה שאעביר את המידע הפרטי ביותר שלי דרככם? המוניטין שלכם, איך לומר, לא להיט: פעם אחר פעם הרחבתם את הגבולות של המידע שפעם היה פרטי ועכשיו נחשף לציבור. מי לידי יתקע שעוד שנתיים, כשתהיו לחוצים כלכלית, לא תחליטו לשתף גם את המידע הפרטי מאוד שלי עם בעל זבוב ובניו, פרסומאים בע"מ?

קוראים עירניים ודאי שמו לב ששאלה הרבה יותר בסיסית נשמטה: למה שאעביר בכלל את המידע הפרטי ביותר שלי? למרות מה שפייסבוק הרגילה את המשתמשים לחשוב, אפשר לחוות אירועים משמעותיים גם בלי לשתף אותם עם כל העולם ואשתו. ולקורא מארק צוקרברג: אם יקרה משהו חשוב ומעניין בחיים שלי, אני אשתדל לוודא שאתה תהיה האדם האחרון שיידע על כך. ה-NSA תדע, כמובן, אבל ככה זה. 

חופש הביטוי, גם כשהוא לא נוח

שורה של חברות ממש לא אוהבות את העובדה שהמדיה החברתית מאפשרת לצרכנים שלהם לכתוב ביקורת ארסית, שהיום כבר לא יכולה כמעט להתפרסם בתקשורת ולהגיע למיליוני צרכנים אחרים. אז הן מכניסות לחוזי השימוש שלהן סעיף שקובע שעל אמירת אמת כזו ואזהרת קורבנות עתידיים, צפוי המבקר לשלם קנס כבד.

מדינת קליפורניה כבר קיבלה חוק שהופך את השולחן, שקובע שסעיפים כאלה הם בלתי חוקיים ושחברה שתנסה לשלוף תרגיל כזה תקנס בעצמה; עכשיו מגיע תורו של הקונגרס האמריקאי. על פי הצעת חוק, שמגיעה מהצד הדמוקרטי של המתרס, חברות שינסו את התרגיל הדוחה הזה ייקנסו ב-10,000 דולר.

הצעת החוק נקראת The Consumer Review Freedom Act, והיא מגינה על ביקורת - כל זמן שהיא הוגנת. אם היא לא הוגנת, יש לציין, החברה תמיד יכולה ללכת לבית המשפט ולהגיש תביעת דיבה. עכשיו נראה איך המפלגה הרפובליקנית תנסה להרוג את החוק הזה.  

אל תנסו את זה בישראל: בארה"ב יש שיטת משפט שבנויה על מושבעים והם נוטים לפסוק לטובת האדם הקטן שנדרס על ידי תאגידים. בישראל, יש שופטים מקצועיים שכורעים תחת העומס - ושאין להם סבלנות אליכם ואל המשבר.

קצרצרים

1. משטרת סין עצרה עובד של פוקסקון, שחשוד בכך שגנב שישה שלדים של אייפון 6 והעביר אותם ליצרני גאדג'טים בשנזן, כך שאלו יוכלו להכין גאדג'טים לאייפון 6 כמה שיותר מהר. אפל לא הגיבה לידיעה, אבל נראה שהמלחמה שלה בעובדי הקבלן שלה מגיעה כאן לשיא חדש. במקרה הקודם, לפני כארבע שנים, שבו נחשד עובד בהעלמת אייפון מהמפעל, זה נגמר בכך שהוא הותקף פיזית על ידי יחידת האבטחה של פוקסקון והתאבד אחר כך. הסניף המקומי של משטרת סין הודיע רשמית שהוא "מעניק תשומת לב מיוחדת" לתלונות שמגיעות מצד פוקסקון. 

3. אפל החליטה לנסות למשוך את משתמשי האנדרואיד אל האייפון 6 לדגמיו. לכן, פרסמה באתרה מדריך להגירה ממערכת ההפעלה הפתוחה אל הגן הסגור של iOS. המדריך לוקה במספר נקודות: הוא דורש שימוש בכלים של צד שלישי (אפל לא טרחה, בניגוד לגוגל, לבנות כלי מעבר משלה), הוא לא מאפשר שימוש רציף ברוב האפליקציות, ואפל שכחה לציין שעל האפליקציות אצלה, תצטרכו בהרבה מקרים גם לשלם.  

4. סמסונג מתחילה בימים אלה לעבוד על סיטקום מוזיקלי, שמטרתו היא לשכנע את העולם הסקפטי שהיא מותק של חברה ושזה נורא כיף לעבוד אצלה. הסדרה תכיל שישה פרקים של עשר דקות, ותכלול להיטים משנות השמונים והתשעים. הסדרה, שצפויה להקרא Best Future, היא למרבה הזוועה כבר הסיטקום התעמולתי השני שמפיקה הענקית הקוריאנית. כל הכבוד, סמסונג; אנשים אוהבים סיטקומים. את יודעת מה עוד אנשים אוהבים? מכשירי דגל שלא עשויים מפלסטיק.