כשגם האדם שבטנק אוחז בארנק

זו השנה השלישית ש"כלכליסט" ממפה, עם פרוס השנה החדשה, את האנשים והגורמים שמשפיעים על הכסף של הציבור, במישרין או בעקיפין. התמונה תמיד מורכבת: בין אם הכסף שלנו בבנק, בחיסכון פנסיוני, מתחת לבלטות או בארנק, כולם נוגעים בו. הוא אולי הסמל המובהק ביותר של גשמיות, אבל כל הרוחות בסביבה נושבות בו, משחקות איתו, מרכיבות את הפסיכולוגיה שלו.

יש עליו המון טביעות אצבעות, והוא תוצר של הכרעות, פעולות, הצלחות וכישלונות של קבוצת אנשים לא גדולה במיוחד. חלקם קרובים ומובנים מאליהם, כמו נגידת בנק ישראל שקובעת את מחיר הכסף. חלקם רחוקים ובלתי נראים עבורנו רוב הזמן, כמו אשף אלגו־טריידינג שמשגר ממשרדו המפואר במנהטן אלפי פקודות מסחר בשנייה ודוחף את השוק למעלה, או מתעשרים חדשים מסין שמסתערים על נדל"ן בקליפורניה ומנפחים בועות שעלולות להתפוצץ ישר לתוך קרנות הפנסיה הישראליות.

בתוך המערך המורכב הזה, קיבלנו השנה תזכורת כואבת לגורמים משפיעים שבלטו פחות בשנים הקודמות. איומים חדשים וישנים והלחימה בעזה הנכיחו היטב את ההשלכות של המצב הביטחוני־מדיני על הכלכלה בכל העולם (המתיחות בזירה הרוסית, למשל, מטלטלת את גוש היורו השברירי, והמלחמה הטרייה בדאעש תוסיף טלטלות משלה בשנה הקרובה), ובישראל בפרט (כך בולטים השנה ברשימת המשפיעים מדינות ערב וגורמי טרור, למשל). דרישות התקציב של מערכת הביטחון כבר פרטו את המצב הזה לסכומים מפורשים. אפשר לומר שהשנה האדם שבטנק הידק את אחיזתו בארנק.

אולי בשנה הבאה הכסף שלנו יהיה שווה יותר, ואנחנו ניהנה מיותר שקיפות, ידע והבנה שיאפשרו לנו לבחון אותו באופן מדויק יותר - ולהגדיל את ההשפעה שלנו עליו.