אסטרטגיית הרץ למרחקים ארוכים

ביוני 1996 הוקמה פימי, קרן ההשקעות הפרטית הראשונה בישראל. עד כה רכשה פימי שליטה ב־75 חברות ומכרה 46 מתוכן, בהיקף השקעות כולל של יותר מ־2.5 מיליארד דולר. אני מציין את הדברים האלה לא כדי לטפוח לעצמנו על השכם, אלא כדי להמחיש את כוחה של חשיבה אסטרטגית המיושמת באמצעות עבודת שטח מאומצת. קצרה היריעה מלתאר את הגישה של פימי במלואה, אבל עיקרה הוא השבחת החברות ומתן ערך מוסף משמעותי להן. הקטנת סיכונים היא נדבך חשוב בפעילות הקרן, וזאת בין השאר באמצעות שימוש במינוף במינון נמוך מאוד. פימי היא מהקרנות הפחות־ממונפות בעולם.

בתוכנית אסטרטגית יש צורך לבחור, בין השאר, מה לא לעשות: כשקובעים מטרה ברורה ודרך ברורה, נמנעים מאילוצי זגזוג וסטייה. בפימי האסטרטגיה שנבנתה נבחנת מחדש בכל שלוש־ארבע שנים. בכל החברות שבהן הקרן רוכשת את השליטה אנחנו בונים תוכנית אסטרטגית סדורה, המשולבת בתוכניות עבודה שנתיות שיורדות לפרטים, עם מסרים פשוטים ומובנים לביצוע. בסופו של דבר נוצרת תוכנית המציגה חזון, והיא בת יישום.

כמה כיוונים לחזון ישראלי

בישראל קיים אתגר עצום בקביעת אסטרטגיה וחזון. נכון, מצבנו אינו רגיל גם בשגרה, והטלטלה שעוברת כעת על מדינות האזור מקשה עוד יותר על גיבוש תוכנית אסטרטגית - אבל אין לי ספק שבתחומים מרכזיים במדינה יש צורך בקביעת מדיניות ארוכת טווח, תוך הבאה בחשבון של הזדמנויות ואיומים, נקודות חוזק ונקודות תורפה. איני מתיימר להיות מדינאי, אבל אתייחס למספר נושאים כלכליים הדורשים לדעתי תכנון אסטרטגי ארוך טווח ותוכנית ביצועית:

א. מחירי הדיור. הזינוק במחירי הנדל"ן הפך רכישת דירה למגורים למשימה בלתי אפשרית עבור חלק ניכר מהישראלים. המדדים ברורים יחסית: מחסור נוכחי של יותר מ־100 אלף יחידות דיור ומחירים מאמירים.

האתגר כעת הוא לקבוע מחירי דיור בני־השגה: המדינה חייבת לעשות מאמץ עצום כדי לאפשר למשפחות לקנות דירה, ובכך להגדיל את ביטחונן הכלכלי ואת תחושת השייכות שלהן. כדי לעשות כן, ראש הממשלה, שר האוצר ושר השיכון צריכים לעצב תוכנית אופרטיבית שבבסיסה הגדלה משמעותית של היצע הדירות: יש להוריד את מחירי הקרקע למינימום, לקבוע מחירי מטרה ולתת תמריצים לבנייה מואצת. רק היצע גדול יוריד את מחירי הדיור.

ג'ורג' ברנרד שו אמר: "יש אנשים שמביטים בהתרחשות ושואלים 'למה'; אני חולם על דברים שלא קרו ושואל 'למה לא'". ובאמת, למה לא להגיע לכך שקרקע לדירה בבנייה מואצת, בשדרות או בחדרה, תוצע חינם, כך שמחירה הסופי של דירת 4 חדרים יהיה 500–700 אלף שקל? צריך רק להחליט שהגדלת ההיצע היא האמצעי המרכזי להורדת מחירים, ולקבוע תוכנית עבודה לחמש עד שמונה שנים, אשר תוביל לכך שמחירי הדירות יירדו באופן ריאלי ב־25% עד 30% ממחירן כיום.

ב. עידוד היצוא. הקושי המרכזי שאיתו מתמודדות חברות ישראליות מוטות יצוא בשנים האחרונות הוא התחזקות השקל ביחס למטבעות אחרים. התחזקות משמעותית של השקל למשך זמן ארוך תסיט אמצעי ייצור למדינות אחרות ותקטין את מספר המועסקים בארץ.

כדי למנוע תהליך כזה, בנק ישראל ומשרד האוצר נקטו שורה של מהלכים נכונים שעיקרם רכישת דולרים והפחתת ריביות. לדעתי, עליהם להוסיף ולדבוק במאמץ זה. בצדו יש לשלב קביעת מדיניות תלת־שנתית המגובה ביצירת רצועת ניוד (כפי שנעשה עד יוני 2005), שתאפשר ליצואנים לתכנן מהלכים מעבר לשנה אחת ותגדיל את כושר התחרות שלהם. החברות הנמצאות בשליטת פימי מייצאות כ־80% מן המכירות שלהן בהיקפים של מיליארדי שקלים בשנה. אנחנו בוחנים הגנות וגידורים על שערי מטבע כבר 18 שנה. רצועת ניוד תאפשר תכנון לתקופה ארוכה יותר וחשיבה מדויקת יותר. החסרונות והקשיים ברורים, אך היתרונות עולים עליהם.

ג. מנועי הצמיחה. לישראל יש מנועי צמיחה מובהקים, אך יש צורך לתכנן, לבנות ולהשקיע בהם. היא אינה ממנפת את הכישרון הרב של רבים מאזרחיה כדי לסייע בעיצובן של תוכניות אסטרטגיות. ניתן היה להרכיב צוותי חשיבה הבנויים מאנשי אקדמיה, עסקים, תרבות ועוד, אבל הגיעה העת לומר: מספיק עם אותם שמות של מקורבים החוזרים על עצמם במשך 20–30 שנה. יש צורך לשלב במעגלי החשיבה אנשים צעירים שאינם משתייכים למילייה הקבוע, ולבנות צוותים המאגדים ניסיון וידע עם חשיבה מקורית וחדשנית.

בזירה המדינית כמו בכלכלה

בתהליכים אסטרטגיים נדרשות סבלנות ונחישות לאורך זמן. אני סבור שגם בבניית תהליכים מדיניים מול שכנינו הדרך תהיה ארוכה ותימשך מעבר לקדנציה אחת או שתיים של ממשלה, ולכן יש לבנות אותה באופן מדורג. הרצון לקצר תהליכים יעלה באופן מיידי את הסיכון. יש צורך לגבש חשיבה המותאמת לסביבה, שבה תהליכי ההתקדמות לשלום ולהבנה מול שכנינו דורשים זמן רב. מנגד, עלינו לפעול בנחישות כדי להתוות את הדרך לשלום, גם אם בצעדים קטנים ומדודים.

כשנשאלתי ב־1996 לכמה זמן אני מתכנן את פימי, השבתי "ל־30 שנה". אם ישובו וישאלו אותי את אותה שאלה כיום, אשיב את אותה תשובה: "ל־30 השנים הבאות".

אני מאמין בישראל, ובעיקר באנשים יוצאי הדופן החיים בה. רק לאחרונה, במבצע "צוק איתן", קיבלנו אישור נוסף לאיכותם של הלוחמים, ליכולת עמידתם האיתנה של האזרחים ולתבונתם וחוסנם של בני הדור הצעיר. הייחודיות והנחישות שלהם יובילו את הדרך לבניית מדינה וחברה טובות, מוסריות וחזקות יותר.