ג'נט ילן, יו"ר הבנק המרכזי של ארצות הברית, הפדרל ריזרב, נושאת במשרה הכלכלית המשפיעה בעולם. שערי הריבית של הפד סוחפים בעקבותיהם את שאר הבנקים המרכזיים, וקרוב לוודאי שהפעולות הנחרצות של קודמה של ילן בתפקיד, בן ברננקי, הן שמנעו מהעולם כולו לגלוש לשפל כלכלי עמוק. אבל ילן לא רק נושאת בתפקיד רב־עוצמה, כך טוענים לא מעט קולות בחודשים האחרונים. ילן היא גם דמות מהפכנית.
דוגמה לכך אפשר היה למצוא בחודש יולי האחרון. ילן, שהושבעה לתפקידה בתחילת השנה והיתה לאשה הראשונה שמכהנת כיו"ר הפד, הסבירה במסיבת עיתונאים למה עלייה בשכר העובדים בארצות הברית תהיה דבר טוב. בשנים האחרונות, היא הזכירה, קצב עליית השכר הריאלי מפגר אחרי קצב צמיחת הכלכלה, ועוד כסף בידי העובדים יכול לחזק את המשק האמריקאי, ולא בהכרח לגרום לאינפלציה.
יודעי הח"ן שעוקבים מקרוב אחרי התבטאויות יו"ר הפד מצאו כאן שלל רב. אחרי עשורים שבהם טראומת האינפלציה של שנות השבעים נחקקה עמוק בלבם של הכלכלנים האמריקאים, והפחד מעליות המחירים היווה גורם מכריע עבור מקבלי ההחלטות, ילן מבהירה שהיא מייחסת חשיבות לא פחותה למצבם של העובדים האמריקאים.
הדאגה של ילן לעובדים היא עניין של חוק, כמובן. תעסוקה מלאה היא חלק מהמנדט הכפול שמוטל על הפד, עם שמירה על יציבות מחירים. אבל עבור ילן מדובר לא רק בהגדרת תפקיד, אלא גם בסיבה שבכלל הלכה ללמוד כלכלה. כפי שהסבירה זאת באחד הראיונות, "כלכלה היא נושא שנוגע בהיבטים המרכזיים של הרווחה האנושית, ויש בה מתודולוגיה שמאפשרת לחשוב על הנושאים האלה. זה שילוב קורץ מאוד עבורי. כלכלת השוק מסוגלת לחוות משברים מסיביים שיכולים להוביל לתקופות ארוכות, והרסניות, של אבטלה גבוהה. ואני חשתי שכלכלנים למדו איך להתמודד עם זה" (התבטאות, אגב, שמעליה מרחפת רוחו של ג'ון מיינרד קיינס, הכלכלן הבריטי הדגול מתקופת השפל הגדול בשנות השלושים של המאה שעברה, שכבר נדחק לשוליים - והנה חזר גם חזר).
ילן, שכיהנה בתפקידה הקודם כמשנה של היו"ר ברננקי, החליפה אותו בשעה שארצות הברית ניסתה להיחלץ מתקופה ארוכה והרסנית של אבטלה גבוהה. שיעור האבטלה אמנם ירד בשנה האחרונה ל־6%, אבל רק מפני שמיליוני אמריקאים ויתרו על הניסיון לחפש עבודה ונפלטו ממעגל העבודה. שיעור ההשתתפות בשוק העבודה האמריקאי נמצא היום בשפל של 60%. זו המציאות שאיתה צריכה ילן להתמודד, והיא הבהירה שיש לה מלוא הכוונות לעשות את זה. כך למשל, בנאומה לפני חודש בכנס הפד בג'קסון הול, הוודסטוק של הבנקאים המרכזיים, הסבירה ילן שכדי להבין מה מצב שוק התעסוקה היא לא מסתכלת רק על שיעור האבטלה (כפי שהיה נהוג בעבר), אלא על מדד שכולל לא פחות מ־19 נתונים שונים.
שינוי הגישה הזה עתיד לסחוף אחריו כלכלנים, מומחי השקעות, קובעי מדיניות, ואת כל שאר פרשני הפד למיניהם, גם מחוץ לארצו של הדוד סם, שייאלצו מעכשיו להקדיש תשומת לב לא רק למדד המחירים, אלא גם למצבו של האדם העובד. מדובר בשינוי תודעתי מכריע, שגם מתרחש בזמן שהפד מתקרב לפרשת דרכים: הבנק המרכזי האמריקאי נמצא על סף סיום תוכנית ההקלה הכמותית שבה פצח בשיא המשבר, ובמסגרתה רכש בשווקים איגרות חוב בשווי טריליוני דולרים. השלב המתבקש הבא הוא העלאת ריבית, שעומדת כבר שנים על רמות אפסיות. וכאמור, כשהפד מעלה ריבית, שאר העולם שם לב. יש הטוענים שהעמדות היוניות של ילן יובילו אותה לעכב את העלאת הריבית. אחרים טוענים שילן ניחנת ביושר
אינטלקטואלי נדיר ותקבע את עמדתה לפי העובדות בשטח. היו"ר, מצדה, שומרת על עמימות.
אל הכנס בג'קסון הול, אגב, הזמינה ילן את יו"ר איגוד העובדים הגדול בארה"ב, AFL-CIO. מנגד, ובניגוד לשנים קודמות, לא הוזמן אליו אף לא כלכלן אחד מוול סטריט. יש המוצאים גם כאן משמעות יתרה. בעקבות הרפורמה בפיקוח על המערכת הפיננסית שנערכה בעקבות המשבר, לפד יש היום יותר סמכויות מאי פעם לפקח על וול סטריט, והצפי הוא שילן תשתמש בהן. וכך נעה המטוטלת. אלן גרינספאן, יו"ר הפד המיתולוגי שזכה לכינוי "המאסטרו", היה חסיד של איין ראנד, לא האמין ברגולציה, כן האמין בשווקים שעובדים באופן מושלם, וציפה שהמערכת הפיננסית תפקח על עצמה. מחליפו בן ברננקי, הפרופסור שהתמחה בשפל הגדול, הפעיל את כל הכלים של הפד, וגם כמה חדשים, בניסיון לבלום את המשבר שהתבשל בתקופת גרינספאן, והמחיש שהשווקים דורשים גם התערבות. ואילו ילן סבורה שתפקידה להיות מעורבת באופן עמוק אף יותר בחיים הכלכליים של אזרחי ארצות הברית. עם כניסתה לתפקיד היא דיברה על הצורך "לוודא שלכל אחד יש אפשרות לעבוד קשה ולבנות חיים טובים יותר". וזה הרי החלום האמריקאי.
צילום: איי פי
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה