אבו בכר אל־בגדאדי, מנהיג ארגון המדינה האסלאמית

עד לפני שנה היו שמו ופניו של אבו בכר אל־בגדאדי מוכרים למתי מעט. אולם כיום, האדם שהכתיר את עצמו לחליף המוסלמים הוא אחת הדמויות המדוברות בעולם לאחר שהפך את ארגונו “המדינה האסלאמית” (שמוכר בשמו הערבי הקודם, דאעש) לאימת המשטרים במזרח התיכון.

עריפת ראשים והוצאות המוניות להורג הפכו לסמלו המסחרי של הארגון האכזרי, שמקפיד לפרסם את מעשיו ברשתות החברתיות ולהטיל אימה. איראן והציר השיעי, סעודיה והציר הסוני וגם ישראל - כולם מוטרדים מהמיליציה שהשתלטה על שטח ההפקר שבו היו עד לא מזמן סוריה ועיראק. באופן בלתי צפוי, כולם גם שותפים למאמץ הצבאי שארצות הברית החלה לרכז נגד הארגון.

לא הרבה ידוע על אל־בגדאדי, “אבו־דועא”. הוא בשנות ה־40 לחייו, בעבר היה מטיף בסמארה בעיראק, ולאחר הפלישה האמריקאית ב־2003 זוהה כאיש אל־קאעדה ונכלא לארבע שנים. ב־2010 עלה שמו כמנהיג הארגון בעיראק. כשפרצה הלחימה בסוריה, שלח לשם את אנשיו בניגוד להנחיית של מנהיג אל־קאעדה איימן זוואהירי.

אל־בגדאדי התפרסם כמנהיג מאורגן, אכזרי וטקטיקן. הוא מקפיד מאוד על ביטחונו האישי (ארה”ב הציבה על ראשו פרס של 10 מיליון דולר), והופיע בפומבי רק פעם אחת, במסגד במוסול. לפי הדיווחים, גם בפגישות עם בכירי ארגונו הוא רעול פנים. נראה שאל־בגדאדי אוהב את החיים הטובים: בהופעתו הפומבית ענד שעון יקר. לפי פרסומים שונים, דאעש הוא גם ארגון הטרור העשיר בעולם בזכות מאות מיליוני דולרים שבזז מבנקים עיראקיים והנפט שהוא מוכר בזול משדות שכבש.

אף שהשתלט על נשק אמריקאי מתוחכם בעיראק ועל טילי קרקע־קרקע בסוריה, דאעש לא מאיים כרגע על ישראל, והוא מרוכז באזורי הכיבוש שלו. באופן אירוני, דאעש אף מסייע לישראל משום שהוא מעסיק מאוד את הגורמים שהכי מאיימים עליה. לא נראה ש־100 אלף הטילים והרקטות של חיזבאללה שמכוונים לישראל ישוגרו בקרוב. חיזבאללה, שנלחם כבר שלוש שנים לצד משטר אסד נגד שלל ארגוני מורדים, מתמודד כיום עם דאעש. נסראללה נמנע אפילו משיגור סמלי של כמה רקטות בזמן צוק איתן. משטר האייתולות האיראני מבוהל גם הוא מדאעש, שמאיימת להשתלט על עיראק, ומעדיף להתקרב למערב. האיום האיראני אינו רלבנטי כרגע, בוודאי לא כמו שנדמה היה לפני כמה חודשים.

אולם דאעש עלול להפתיע. כניסה שלו לסעודיה תיצור בהלה עולמית סביב מחירי הנפט. חדירה לירדן כבר תאיים ישירות על ישראל, משום שהיא עלולה להבריח משקיעים זרים ותיירים, להזניק את רמות הסיכון של המשק ולהעמיד אותו במצב שלא היה בו מעולם.