עודד שריג, לשעבר המפקח על הביטוח ומועמד ליו"ר חברת אליהו ביטוח

פרופ' עודד שריג כבר ראה את עצמו על הכורסה הנוחה והמתגמלת של יו"ר מגדל. שנת הצינון הנדרשת בחוק הושלמה, והמפקח על הביטוח לשעבר לא ראה מניעה לעבור למגזר הפרטי ולהיעתר להצעה של שלמה אליהו, הבעלים החדש של חברת הביטוח הגדולה בישראל. הרי רבים וטובים לפניו עשו זאת, וכמעט אף פעם לא נתקלו בהתנגדות שחרגה מעיקום פרצוף של איזה טהרן נרגן.

אבל אז שריג גילה שהזמנים משתנים במהירות ושהוא הפך, שלא מרצונו, למקרה מבחן. שר האוצר יאיר "פוליטיקה חדשה" לפיד, התנגד בחריפות למינוי המיועד, בטענה שאין זה ראוי שמי שבתפקידו כמפקח על הביטוח העניק לאליהו את היתר השליטה במגדל ואף הקל עם אליהו בקשר לדרישות ההון שעליו להעמיד, יעבור כעת לעבוד אצלו.

אלא שאליהו, גם הוא איש עקרונות, לא התכוון לוותר. משהבין שדורית סלינגר, המפקחת הנוכחית על הביטוח, לא תאשר את המינוי, הוא הודיע שימנה את שריג למנכ"ל אליהו ביטוח, החברה הפרטית שבאמצעותה הוא שולט במגדל. סלינגר מיהרה להבהיר בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים, ש"אשתמש בסמכויותיי כדי להתנגד למינוי שריג". אליהו מצדו דאג לרמוז שהמפקחת חורגת מסמכויותיה, ואם כך אז אין בעיה, ניפגש כולנו בבית המשפט. כעת כבר מדובר במלחמת עקרונות כוללת.

אפשר להסכים שהמינוי של שריג הוא בעייתי במיוחד, בשל מראית העין של "הפקיד שאישר הוא הפקיד שישתכר". אבל ראוי היה שבאוצר יבהירו האם שריג הוא מקרה פרטי מרגיז של תקיעת אצבע בעין, או שההתנגדות למינויו היא משב ראשון של רוח חדשה, המבשרת גישה נוקשה יותר לכל מעבר של פקיד ציבור בכיר למגזר הפרטי. נוקשה יותר, יש לציין, גם מדרישות החוק.

גם לפיד וגם סלינגר יודעים שמדובר בשיווי משקל עדין, בין האמון של הציבור ברגולטורים ובפקידי הממשלה, לבין היכולת של המערכת הציבורית לגייס אליה אנשים איכותיים ובעלי ניסיון - שהציבור ייתן בהם אמון. אם הם מזיזים את נקודת שיווי המשקל, ראוי שיגדירו בפומבי את הכללים החדשים של עשה ואל תעשה, ובמידת הצורך יעגנו אותם בחוק. כולם ייצאו מרוויחים מכך.

רחלי בינדמן