ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה

הדבר האחרון שברק אובמה האמין שייאלץ להתמודד איתו כנשיא ארצות הברית הוא רוסיה. הרי המלחמה הקרה זה כל כך שנות השמונים. אולם אובמה יירשם, כנראה, כמי שהצליח להעיר את הדוב הרוסי משנתו, לפחות בכל הנוגע להשפעה בינלאומית.

בשנים האחרונות היה הדוב הרוסי עסוק בביתו פנימה, בשיקום כלכלי שהתאפשר בזכות מחירי הנפט הגבוהים בשנים האחרונות. השיקום הוביל לעלייה מסוימת ברמת החיים, אם כי במושגים שרחוקים מאוד מהעולם המערבי - ב־2013 היה התמ"ג לנפש ברוסיה כ־14 אלף דולר, חצי מהתמ"ג לנפש בישראל וכשליש מזה של ארצות הברית. אולם זה הספיק כדי לאפשר לפוטין לצאת לשלב הבא בתוכנית הגדולה, להחזיר את רוסיה למקומה ככוח מרכזי בזירה הבינלאומית. נשיא רוסיה יודע היטב איך פורטים על נימי נפשם של אזרחיו, שלא תמיד אכפת להם להישאר רעבים כל עוד רוסיה נחשבת לאימפריה גדולה, בשטח ובמשקל.

את הדרך למרכז המפה עושה פוטין באמצעות מתיחת החבל מול ארצות הברית. פוטין זיהה את חוסר העניין של אובמה לעסוק במדיניות חוץ. הנשיא האמריקאי נכנס לכהונתו הראשונה בעיצומו של אחד המשברים הכלכליים החמורים שידעו ארצות הברית והעולם המפותח, והמטרה העיקרית שלו היתה התאוששות. בזמן שאובמה היה טרוד בהצלת הבנקים, פוטין צבר את רווחי הנפט והתכונן.

החזרה האמיתית של רוסיה לזירה הבינלאומית כמעצמה שיש להתחשב בה היתה במה שניתן לכנות "המגרש הביתי של רוסיה" - סוריה. פוטין פתר את כאב הראש הגדול ביותר של הקהילה הבינלאומית כשאילץ את נשיא סוריה בשאר אסד להפסיק להשתמש בנשק כימי ואף להיפטר ממנו - משימה שאובמה כשל בה כישלון חרוץ.

אובמה חשק שפתיים ופנה להתרכז ברפורמת הבריאות שלו. פוטין פירש זאת כעוד סימפטום לחולשה ויצא למערכה באוקראינה. הסיפוח של חצי האי קרים כבר לא עבר בשקט, ומדינות המערב שלפו סנקציות כלכליות נגד רוסיה. ואולם גם במה שאמורה היתה להיות הפגנת העוצמה הכלכלית של ארצות הברית לעומת רוסיה - אובמה ציין בצדק ש"רוסיה לא מייצרת דבר" - המהלך הסתבך. מדינות אירופה לא מיהרו לשתף פעולה עם הסנקציות, משום שפגיעה בעסקים עם רוסיה מהותית עבורן הרבה יותר מאשר עבור ארצות הברית. העברת חשבונות של אזרחי רוסיה מבנקים אירופיים ודחיקת חברות הבנייה האירופיות ממכרזים גדולים ברוסיה בהחלט עלולות לבלום את ההתאוששות השברירית של כלכלת האיחוד האירופי.

בינתיים פוטין נראה כמי שמודע לגבולות הגזרה. הוא מתגרה בכולם, אך לא שובר את הכלים. לראיה, הסכים להפסקת אש באוקראינה. פוטין ראה והראה שהוא מסוגל לייצר חוסר יציבות מקומי שמשפיע מיד בבורסות אירופה וארצות הברית. היום הוא כבר לא צריך לערוך ניסויים בטילים גרעיניים או לשלוח משחתות לאזורים אסטרטגיים כדי לאיים על מנהיגי המערב - האיומים הכלכליים הם שמכריעים את מערכות הבחירות בעולם המפותח. מדינות אירופה חושבות שפוטין לא ינתק את צינור הגז שמוביל אליהן דרך אוקראינה? הוא חותם על חוזה חסר תקדים של 400 מיליארד דולר ליצוא גז לסין ומוציא חלק ניכר מן העוקץ האירופי.

היעד המרכזי של פוטין כעת הוא לשכנע את העולם שעם רוסיה לא מתעסקים - מדובר בכוח עולה, או ליתר דיוק, כוח שחוזר למקומו הטבעי במערכת הבינלאומית.