יעל אנדורן: מנכ"לית משרד האוצר

אם יש קונצנזוס לגבי מנכ"לית משרד האוצר יעל אנדורן, הוא על כך שהיא מוכשרת. היא הביאה עמה לתפקיד הרבה אמביציה, ראיית מאקרו שנבנתה בשנים של ניסיון באגף תקציבים והבנה עמוקה של השוק הפנסיוני - לאחר שנים בתפקיד ניהול קרנות הפנסיה הוותיקות עמיתים, שנקלעו לגירעון והולאמו.

אנדורן היא מנהלת שיודעת להזיז דברים. הכישרון הזה מהווה יתרון משמעותי במיוחד עבור מי שמכהנת באחד התפקידים הציבוריים המורכבים ביותר, במשרד הסבוך ביותר בממשלה. אנדורן מייחסת חשיבות רבה לתדמיתה המקצועית ומנסה לטפח תדמית של אשת השקעות מובילה, אך זו עדיין לא מצליחה להתחרות בחוזקותיה בתחום התפעול.

באפריל האחרון ציינה אנדורן שנה בתפקיד. מיד עם כניסתה, אחרי חופשת לידה מקוצרת, היה ברור שכהונתה תהיה שונה משל קודמיה. היא החליטה שהמשרד "ידבר בקול אחד", וקבעה אסטרטגיה שממנה נגזרו משימות ויעדים לכל אגף. אנדורן מקפידה על היררכיה במשרד, כלומר היא לא עוד אחת מראשי האגפים, אלא בקיאה בחומר ומעורבת מאוד.

יעל אנדורן. יודעת להזיז דברים

עם זאת, היכולת של אנדורן להזיז דברים עוד לא באה לידי ביטוי במלואה: נראה כי היא עדיין לא נמנית עם אנשי אמונו של שר האוצר, שהחלטותיו העיקריות נעשות בהתייעצות עם גורמים מן החוץ ומונחתות על דרג הפקידות.

חוק ההסדרים, שהוא המגרש העיקרי שבו פקידות האוצר מפגינה יכולת להוביל שינויים גדולים, צומצם וקוצץ כך שאנדורן תתקשה להוביל מהלכים גדולים. גם בדיוני תקציב בגרסתו המקוצצת היא לא בולטת עד כה.

הריכוזיות של אנדורן בניהול המשרד מובילה גם לעומס ולדחיית החלטות. כך למשל, ועדת אנדורן היתה גוף קריטי לבחינת תהליכי הסדרי החוב, כשהמשקיעים המוסדיים גלגלו אליהם מיליארדים מכספי הפנסיה. הוועדה אמנם התנהלה במקצועיות, אבל היא התארכה והתעכבה משמעותית, ומסקנותיה ניתנו אחרי שהסוסים ברחו מהאורווה וגל הסדרי החוב הגדולים הסתיים.