למסחר בסיכונים דרושה שומרת

מילת הבאזז החדשה בשוק ההון, איגוח, ממחישה עד כמה קצר הזיכרון של משבר 2008. איגוח הוא מסחר בסיכונים, כלומר גוף שנותן הלוואה ומוכר אותה הלאה לגוף אחר, באופן זה או אחר. אף שבארה"ב האיגוח הוביל בשנת 2007 למשבר הסאב־פריים, הרגולטורים בישראל החליטו השנה להמליץ על הקמת שוק איגוח מקומי.

הגופים הפיננסיים לא מחכים לרגולטורים ולמעשה מתחילים לסחור בסיכונים בכלים אחרים, כמו מכשירים פיננסיים להחלפת סיכוני אשראי (CDS). המשמעות הפרקטית של המהלך היא שסיכונים שיושבים כרגע על המאזנים הכספיים של הבנקים, יעברו אל תיקי הפנסיה של החוסכים.

בשוק ההון מפליגים בשבחי האיגוח וטוענים כי הוא משכלל את השוק, מאפשר לבנקים לתת עוד אשראי, ומסייע למוסדיים להיחשף למגזרים נוספים. באותה נשימה מסבירים כי כל הלקחים מ־2007 נלמדו, כי בישראל לא יהיה תמריץ להעביר דווקא את ההלוואות המסוכנות לחוסכים וכי יש מנגנונים שיגנו עליהם. צריך להתייחס לאמירות אלו בספקנות. לדורית סלינגר יש תפקיד משמעותי כאן. היא חייבת לוודא שהחוסכים עצמם, אלה שימצאו את הסיכונים בתיקי הפנסיה שלהם, יהיו מיוצגים בדרך להקמת השוק הזה.