המפתח לאושר

כמה כסף יעשה אתכם מאושרים? האם הייתם מעדיפים לקבל אותו כתוספת הכנסה חודשית קבועה, כמענק חד־פעמי או כשילוב של תוספת קבועה ומענק חד־פעמי? מהם סכומי הקסם שלכם? ואיך אתם מחשבים אותם? זו הזמנה לפנטזיה, אבל גם הזדמנות למבט אישי עמוק. כדי לענות על השאלות האלה כל אדם צריך לברר עם עצמו מהו האושר מבחינתו, מהם הצרכים שלו, מה יש לו ומה חסר לו. בתחילת החודש הזמין "מוסף כלכליסט" מדגם רחב היקף של 1,020 ישראלים לפנטז ולברר, בשיתוף מכון מדגם ייעוץ ומחקר בראשותו של מנו גבע ובאמצעות iPanel, הפאנל הישראלי באינטרנט.

התשובות שקיבלנו אינן תווית מחיר אובייקטיבית לאושר, אולם הן משקפות בראש ובראשונה הסכמה רחבה על כך שלאושר יש מחיר. מבחינת רוב הישראלים (73%) הדרך לשמחה, סיפוק ושביעות רצון מהחיים עוברת בשביל מרוצף בשטרות כסף. אלא שיש הבדל גדול בין חלום לחלום.

מי שיש לו פחות חולם בקטן, ומי שיש לו יותר חולם בגדול - זה הממצא המרכזי ביותר בסקר. גם כשמזמינים אותם לפנטז, כל אדם מדמיין מתוך קנה המידה המוכר לו. כך למשל מי שמרוויחים הרבה מתחת לממוצע במשק נקבו בתוספת חודשית של 7,300 שקל (בממוצע), מי שמרוויחים קצת מעל הממוצע נקבו בסכום של 21,200 שקל (בממוצע), ומי שמרוויחים הרבה מעל הממוצע דיברו כבר על תוספת חודשית של 74,100 שקל (בממוצע). כלומר גם אם הם זקוקים לתוספת הכי גדולה, אלה שיש להם הכי מעט לא מצליחים לדמיין מעבר לסילוק קשיי היומיום.

לא רק בתחתית, גם אלה שיש להם טיפה יותר עדיין לא מרחיקים לכת בחלומות גדולים. למשל כ' (42), תושב צפת ואב לארבעה, טכנאי בבית חולים, מפרנס יחיד, שמרוויח 12 אלף שקל נטו בחודש ולא מתקן כרגע את האוטו כי אין לו תקציב לזה - אבל יסתפק בתוספת חודשית של 7,000 שקל. "מסגרת האשראי שלי היא 25 אלף שקל ולא מוכנים להגדיל לי אותה כי לצערי אין לי חסכונות. אשתי לא עובדת כי היא לא מוצאת פה עבודה. יש קניות, משכנתא, חיתולים ומטרנה לתינוק, בית ספר והוצאות נלוות, וכשהאוטו לא מושבת יוצא לי 1,500 שקל לחודש רק דלק. אז אני כל הזמן מגרד מכל מקום שאפשר, ומה שישחרר אותי מהגוש החונק זה עוד 7,000 שקל בחודש. זה כמו המשכורת שאשתי היתה מרוויחה אם היא היתה עובדת. לצערי היום כסף הוא אחד הגורמים העיקריים לאושר, אף שזה לא צריך להיות ככה. הבת שלי מוציאה אותי מדעתי שאקנה לה סמארטפון, כי בכיתה של 25 ילדים רק לה ולעוד אחד אין, והיא לא בוואטסאפ וזה פוגע בה חברתית. והבנים שלי רוצים רק דמי כיס כדי ללכת עם החברים לבית קפה, וכל יציאה כזאת זה 90-80 שקל. אם לא אתן להם, גזלתי מהם את האושר שלהם".

גם י' מתקשה לדמיין עושר. היא בת 33, רנטגנאית בעלת תואר שני, נשואה ואם לשניים, תושבת ירושלים, שמרוויחה כ־10,000 שקל נטו בחודש. בסקר היא ביקשה סכום חד־פעמי של 50 אלף שקל ועוד 3,000 שקל לחודש. "אני יודעת שזה צנוע, ובעלי צחק עליי ואמר: 'אם זה לא מציאותי, מה אכפת לך להגזים?'".

אז בואי תגזימי. תגדילי את הסכום.

"200 אלף שקל".

זהו? אין לך דירה, למה לא לחלום על 2 מיליון שקל, שתקני דירה בקלות?

"אני מנסה לחשוב על משהו מציאותי. הרי אראלה ממפעל הפיס לא תתקשר אליי מחר ותיתן לי 2 מיליון שקל. הדמיון שלי לא שם כי אף אחד לא ייתן לי סכום כזה. אבל 50 אלף שקל יכולים להגיע בירושה או משהו, וזה בדיוק סוגר לי את המינוסים וההלוואות".

וה־3,000 שקל לחודש?

"אחרי שאסגור את ההלוואות, הסכום הזה ייתן לי ראש שקט לתקופה ארוכה, יסדר אותי קצת. עושר לא קונה אושר, זה ברור, אבל הוא כן קונה שקט נפשי, שלווה, בריאות וחוסר דאגה איך נסגור את החודש".

לפי החוקרים מתברר שדווקא התמחור הלא־מוגזם, כמו של כ' וי', הוא הנכון יותר: "את מניחה שמדובר בסוג של עכבה, שהם לא מרשים לעצמם לחלום, אבל הם צודקים לחלוטין כי הם מבקשים בדיוק את התוספת שאכן תגרום להם אושר", מסביר פרופ' אורן קפלן, פסיכולוג וכלכלן שמשמש דקאן בית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי של המכללה למינהל. "כל סכום מעבר לכך יתרום לביטחון כלכלי מסוים עם רזרבות, אבל לא לאושר".

עשירים הם לרוב אנשים בריאים יותר, מתוחים פחות, ולפחות חלקם טוענים שהם מאושרים יותר.

"אין ספק שאנשים בעלי אמצעים כלכליים נהנים מפחות לחץ נפשי, זו תופעה מוכרת גם מחקרית. אבל לא מדובר בעושר ברמה של זכייה בפיס, ומעבר לשכר של 20-15 אלף שקל בחודש האפקט נעלם. בשלב הזה ייכנסו גורמים אחרים שיהיו חשובים יותר - אם יש לי משפחה שאני אוהב, חברים, אם בריאותי תקינה וכו'. אם האושר שאנשים מפנטזים עליו לא נועד להפחתת חרדות אלא להגשמת חלומות, צפויה להם אכזבה גדולה מאוד".

במפתיע, הרוב מעדיפים תוספת חודשית על פני זכייה פנטסטית חד־פעמית. דבקים בהכנסה קבועה ומובטחת לכל החיים, על האפשרות לממש חלומות ענק - 42% בחרו בתוספת חודשית, לעומת 7% בלבד שבחרו בסכום חד־פעמי. "אנשים שחיים ממשכורת חודשית מתקשים לדמיין את אופן הצריכה האפשרי מסכום חד־פעמי של 10 או 15 מיליון שקל. אם נדבר על תוספת של 20 אלף שקל לחודש, הם יכולים לדמיין טוב יותר את הצריכה החודשית ואת אורח החיים החדש שלהם", מסביר פרופ' איל וינטר, כלכלן מהמרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית.

"רציתי סכום קבוע כי אין לי בעיה עם רמת החיים, אני רק לא רוצה להיות בלחץ", מסבירה ב', הייטקיסטית מאזור השרון, רווקה באמצע שנות ה־30 לחייה, שמרוויחה 6,500 שקל נטו בחודש ותהיה מאושרת עם תוספת קבועה של 6,000 שקל. "אני לא מאמינה בזבנג וגמרנו, ומשכורת חודשית נוספת, יציבה וקבועה, תעזור לי". זה גם ההיגיון של נ' - יציבות, קביעות. הוא בן 49, נשוי ואב לשלושה, עובד בתחום התקשורת שמרוויח נטו כ־11 אלף שקל בחודש אולם יש סיכוי שמקום עבודתו ייסגר בקרוב. עם תוספת של 5,000 שקל לחודש הוא מבטיח לעצמו הכנסה בטוחה בעתיד הלא ברור שלו, ומוסיף: "אם אקבל סכום גדול אחד, כמה שלא אשקיע אותו, בסוף הוא ייגמר. ככה זו משכורת נוספת לכל החיים".

"זה שינוי משמעותי בדעת הקהל, והוא נובע כנראה מהחינוך הפנסיוני של השנים האחרונות", מציע קפלן הסבר נוסף לעובדה שרק 7% בחרו לקבל מענק חד־פעמי. "הדור הקודם, שנולד עם קום המדינה והכיר את האינפלציה הגבוהה, העדיף לקחת את כל הפנסיה בבת אחת ולהשקיע אותה בדברים גדולים. זה גרם לרבים נזק כלכלי כי הם נהגו בפזיזות ולא שמרו לעצמם רזרבות. בעידוד המדינה חוקי הפנסיה שונו והיום אפשר לקבל את הפנסיה בפריסה לאורך כל חיי הגמלאי. כנראה השינוי הזה חלחל לכלל האוכלוסייה, ואנשים מעדיפים את הביטחון ארוך הטווח מחשש שהסכום החד־פעמי ייעלם להם בצורה כלשהי. זה בהחלט מעודד".

הסכום החודשי הממוצע שינפיק אושר הוא 16,600 שקל. נשמע הרבה, אבל אם מהוונים את כל התשלומים החודשיים האלה לסכום אחד, הוא נמוך מהסכומים שבהם נקבו מי שהעדיפו מענק חד־פעמי - 5.3 מיליון שקל בממוצע. ה' (51), תל־אביבית ואם לשניים, עושה חשבון בקול רם. "אני רוצה להפסיק לעבוד. יש לנו דירה, יש לנו רכוש שאנחנו משכירים, אז עשיתי חשבון שעם מיליון שקל אוכל לייצר תוספת של 10,000 שקל לחודש כדי לשמור על רמת החיים". היא עוסקת בייעוץ פיננסי, כך שהיא מתמחה בעריכת חישובים כאלה.

מבחינת פ', עם 10 מיליון שקל הוא יהיה מאושר. "זה סכום שישנה את חיי, שייתן לי עצמאות כלכלית מלאה כדי שאוכל לעשות מה שאני רוצה", הוא אומר. הוא בן 42 מירושלים, נשוי ואב לשניים, מרוויח כ־20 אלף שקל נטו לחודש כיועץ כלכלי. "עם ההכנסה שלי יש מעט סכומים שישנו את חיי. עוד 2,000 שקל לחודש לא יעשו אותי יותר מאושר, אני אתרגל לתוספת כזו, ואחר כך לתוספת של 20 אלף שקל ולתוספת גדולה יותר. אני לא מזלזל במיליון שקל, זה סכום יפה, אבל גם הוא לא ישנה את חיי, עדיין אצטרך לקום בבוקר לעבודה. עם 10 מיליון שקל אוכל לתכנן איך לעזוב הכל".

פ' הוא דוגמה נפלאה לתופעה שוינטר מכנה Anchoring, הטיית העיגון - המושג הפסיכולוגי המתייחס לכך שהבחירות שאנשים עושים מעוגנות במה שהם מכירים. "כשמבקשים מאנשים להעריך משהו, הם עושים זאת בקנה המידה של הדברים שהם מכירים", הוא מסביר. "אם תשאלי אדם שמרוויח 5,000 שקל לחודש מה יעשה אותו מאושר, הוא ישיב בטריטוריה שמוכרת לו, ויאמר 'אכפיל את מה שאני מרוויח היום'. אנשים שמרוויחים 5,000 שקל לא מסוגלים לדמיין קניית יאכטה, ומבחינת אדם שמרוויח 100-50 אלף שקל, יאכטה היא השלב הבא. אם היינו שואלים 'מה שיעור ההעלאה בהכנסה שיגרום לך אושר?', הרבה אנשים היו נוקבים באותו אחוז, והמשמעות היתה שבמונחים כספיים העשירים מבקשים יותר והעניים מבקשים פחות".

רבע מהאנשים שהשתתפו בסקר רצו לאכול את העוגה ולאכול את העוגה: גם סכום חד־פעמי של 3.6 מיליון שקל וגם תוספת חודשית קבועה של 22,400 שקל בממוצע. ש', חיפאי בתחילת שנות ה־50 לחייו, רוצה 5 מיליון שקל ועוד 5,000 שקל לחודש. "אני גרוש, יש לי בית חצי־חצי עם גרושתי והיא גרה בו עם שלושת הילדים. אז ב־5 מיליון אני קונה דירה, ונשאר לי עודף לשמור לעת זקנה, כי לא ברור מה יהיה עם הפנסיות, וקצת כדי לעזור לילדים, לחיות טוב, לנסוע לחו"ל. וסכום חודשי סוגר לי את הפינה".

כל האנשים שעמם שוחחנו חשבו כמו ש', ומלמדים משהו על מרכזיותו של הנדל"ן בחיי הישראלים: התוספת החודשית מיועדת לביטחון, ובסכום החד־פעמי הם קונים בית, אולי עוד אחד להשקעה, ואת העודף שומרים להפתעות לא צפויות. ר' היא אמא צעירה (27) לתינוקת, מורה שמרוויחה 6,500 שקל וגרה בשכירות בדרום הארץ. היא רוצה 3 מיליון שקל "כדי לקנות בית ורכב כמו שצריך, ולהישאר עם עודף, ו־5,000 שקל לחודש כדי לא לדאוג, שתמיד יהיו שם". ק', בנקאי בן 30 מירושלים, גם הוא אב צעיר ונטול דירה, מתמחר את דרכו אל האושר ב"5 מיליון שקל, כדי לקנות דירה־שתיים, למגורים ולהשקעה, וסכום חודשי של 10,000 שקל להתנהלות שוטפת, שנוכל להרשות לעצמנו יותר מהיום. כשמילאתי את הסקר ניתחתי את הצרכים שלנו, ואם תהיה לנו יכולת כלכלית גדולה יותר יהיו לנו פחות דאגות ונהיה יותר מאושרים".

מעניין לציין שמי שרוצים גם מענק חד־פעמי וגם תוספת חודשית חולמים על תוספת של יותר מ־22 אלף שקל, גבוהה בכ־6,000 שקל מזו שציינו מי שהיו מסתפקים רק בתוספת הכנסה. הקומבינציה השכיחה ביותר היא מענק של 6-1 מיליון שקל וגם תוספת חודשית של 15-10 אלף שקל. וינטר מסביר שכאשר מציעים לאנשים גם־וגם זה נשמע להם יותר טוב, "כאילו ביקשת מהם להתפרע והצעת דבר שאי אפשר לדמיין".

זה מעיד גם על תאוות בצע?

"זה נשמע נורא, אבל אין ליצור האנושי יכולת להסתפק במועט. הצורך לצרוך יותר או לשפר את אורח חיינו הוא צורך מאוד בסיסי ביכולת האנושית לשרוד. אנשים שוקלים מה הם צריכים להקריב כדי לשפר את חייהם ולעתים מגיעים למסקנה שההקרבה לא משתלמת, אבל בסקר לא היתה הקרבה, לא היתה עלות לכסף, אז אנשים שאלו את עצמם מהי נקודת הרוויה שאחריה אין להם מה לעשות עם שקל נוסף. הנתונים לא מעידים על גרידיות, כל אדם שמח שיהיה לו יותר מאשר פחות".

נשים, אגב, שמחות בפחות: כמעט כל הסכומים הממוצעים שבהם נקבו נמוכים מאלו שציינו גברים. הסתפקותן במועט מזכירה את העובדה שהן משתכרות פחות מגברים וגם את הממצאים על נטייתן לבקש שכר נמוך יותר. וינטר מחבר זאת גם לכך שמסורתית רוב הגברים עוסקים בניהול כספי המשפחה, ולכן ייתכן שהיו מודעים יותר להיקף ההוצאות כשנקבו בסכום שיגרום להם אושר. קפלן מציע הסבר מרתק אחר: "ייתכן שהסיבה היא שסטטיסטית, נשים יותר מאושרות מגברים, ולכן הפער שהן צריכות להשלים נמוך יותר. זו תופעה שמוכרת כבר עשרות שנים".

27% מהנשאלים הצהירו שעוד כסף לא יגרום להם יותר אושר. "מיליון שקל לא היו מזיקים לי, אבל זו לא משאת חיי", מסביר למשל א' (54), עובד תעשייה מהדרום, בעל שכר ממוצע, דירה וארבעה ילדים. "יש לי שאיפות בחיים. אם זה ייצא – טוב, לא ייצא – גם טוב. זה לא קשור לאושר שלי. המשפחה, שמחת החיים, הניואנסים הקטנים - זה האושר שלי. ושיהיה שלום". גם מ' (38), נשואה ואם לשלושה מהדרום, עובדת שירות לקוחות, לא חושבת שעוד כסף יעשה אותה מאושרת יותר: "אולי אני אומרת את זה כי אין לי מחסור כרגע. אני לא שואפת לקנות דברים גדולים, וכסף לא יחליף את הדברים שחשובים לי. הבית שלי לא גדול, הוא סטנדרטי, שני ילדים בחדר. זה קצת צפוף אבל שמח. בעלי אומר שאני תמימה", היא צוחקת. "אולי זה נכון, אבל בעיניי זה בסדר ככה. אני חושבת שהוא היה שמח לסכום גדול כדי שנוכל לקנות בית יותר גדול ואוטו יותר גדול ושניסע כל המשפחה לטיול בחו"ל. את זה הכי היינו רוצים".

לפי ד"ר טל בן שחר, מחוקרי הפסיכולוגיה החיובית הבולטים בעולם ויו"ר מרכז מיטיב במרכז הבינתחומי, המחקרים תומכים בגישה של א' ומ'. "למעט מקרים קיצוניים, אין קשר בין הכנסה לאושר. אם לאדם אין קורת גג או אוכל, שהם צרכים בסיסיים, מובן שתוספת כסף תגרום לו להיות יותר מאושר. אבל ברגע שהצרכים הבסיסיים שלו ימולאו, עוד כסף לא יוביל לעוד אושר", הוא אומר. "כדי להגביר את רמות האושר שלהם, עליהם לבלות יותר עם אנשים שיקרים להם, כמו חברים ומשפחה, ולהעריך את מה שיש להם. זה לא אומר ששאפתנות אינה חשובה. היא בהחלט יכולה לתרום לתחושת הרווחה, אבל אם להרוויח יותר כסף זו מטרתם העיקרית, לא סביר שהאנשים האלה יהיו מאושרים".

ממצאי הסקר שלנו מאששים את המתבקש: ההבנה שעושר לא קונה אושר פופולרית יותר אצל מבוגרים (בני יותר מ־50) ואצל בעלי ההכנסות הגבוהות יותר. "בישראל פחות או יותר אחרי 15 אלף שקל לחודש התפוקה השולית (ההנאה הנוספת) מהכסף פוחתת וכמעט נעלמת", מסביר קפלן.

גם הגיל, כאמור, מספק תובנה עמוקה יותר על משמעותו של האושר. הרי כפי שקפלן מציין, אחת הבעיות במחקרי האושר היא עצם השימוש במושג אושר, שמקפל בתוכו כמה משמעויות שונות, ובהן תחושה עילאית של מימוש והישג, או חוסר דאגות וקשיים. עם השנים וחוויות החיים התפיסה של מהו אושר מתחדדת. "במחקרים שלו, דניאל כהנמן (פרופסור לפסיכולוגיה וחתן פרס נובל לכלכלה) הראה שכסף משפיע על אושר באופן מקומי וזמני", אומר וינטר. "אם תקני רכב יקר תהיה לך תחושת אושר בתקופה הראשונה, ומהר מאוד תחזרי לרמת האושר שחשת לפני שקנית אותו. אנשים שחוו טראומה קשה בדרך כלל חווים ירידה משמעותית במצב הרוח והאושר שלהם למשך שנה־שנה וחצי, אבל בטווח הארוך נוטים לחזור לרמת אושר דומה לזו שחוו קודם לטראומה. ניסיון החיים של אנשים מבוגרים מאפשר להם להבין טוב יותר שיש דברים שמשפיעים על האושר שלנו לטווח הארוך הרבה יותר מכסף".