המינויים בעליון: כשל פנימי מסוים

בהליך הבחירה של שופטים לבית המשפט העליון טבוע כשל פנימי מסוים. מצד אחד, חשאיותו מרחיקה את הציבור מבחירת השופטים שמכריעים בסוגיות ליבה חוקתיות, אידיאולוגיות וחברתיות שמפלגות את החברה. מצד שני, פומביות ההליך ודיון ציבורי יניבו התנפלות שלוחת רסן על המועמדים, שתפגע באמינותם ובשמם הטוב. כפי שהוקיע אתמול יו"ר הקואליציה ח"כ יריב לוין את בחירת מזוז ה"סמולני". לעומת זאת, חבר הוועדה לבחירת שופטים יצחק כהן מש"ס שיבח. העיקר שעוד "מזרחי" הגיע לעליון. הנה כמה הערות בשולי ההליך, בלי קשר לזהותם או איכותם של הנבחרים מני מזוז וענת ברון, ומבלי להכריע בשאלה של חשיפת הדיון, באמצעות שימוע פומבי, נניח, כמקובל בארה"ב.

1. דרישת הרוב

לעתים פשרה מקדמת מועמדים שסיכוייהם פחותים

תיקון שהוביל גדעון סער בזמנו קבע ששופט ייבחר לעליון ברוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים. התיקון נועד להחליש את כוחם של שלושת שופטי העליון בוועדה, שלמעשה שלטו במינויים כיוון שכמעט תמיד הצליחו לגייס שניים ולגבש רוב של חמישה. אלא שהתיקון חיזק את יכולת הטרפוד של השופטים, משום שבלעדיהם לא ניתן בכלל לגייס שבעה קולות. שלשום נוצרו בוועדה איי תמיכה לנאוה בן אור ולדבורה ברלינר, אך למרות זאת זכתה במינוי ענת ברון, המועדפת על נציגי העליון. השיטה, ובלי קשר לאיכותה של השופטת שנבחרה, לוחצת לפשרות. פשרות אינן פסולות, אך לעתים הן מקדמות מועמד שמלכתחילה סיכוייו היו פחותים.

2. המומחיות הפלילית

השיקולים הענייניים נדחקו הצדה ברגע האמת

נאמר לנו שלאחר פרישת השופטים אדמונד לוי ועדנה ארבל נוצר צורך בשופט בעל מומחיות פלילית, והנה — לא מזוז ולא ברון בעלי מומחיות פלילית. לעומת זאת, לברלינר ולבן אור דווקא יש מומחיות כזו. ביום שבו גם לשיקולים ענייניים יהיה מקום - גם להן יהיה סיכוי.

בית המשפט העליון | צילום: גילי יוחנן יינט

3. המועמד המזרחי

אפילו נציג ש"ס תמך בהתלהבות בתוניסאי של רחביה

מועמדות מזוז קיבלה רוח גבית ממוצאו המזרחי. אז נכון שהוא נולד בג'רבה שבתוניסיה וגדל בנתיבות, אבל אין יותר רחביה ממנו. מני מזוז צמח במשרד המשפטים והבשיל כיועץ משפטי לממשלה. עמדותיו המדיניות נוטות שמאלה, ורוחב הלב הליברלי שהפגין כלפי הקהילה ההומו־לסבית בהחלט אינו ממקם אותו במיינסטרים של ש"ס. אך העיקר שניתן לגייס את תמיכתו הנלהבת של ח"כ כהן במועמד המזרחי.

4. חברות הכי טובות

השופטת חיות יצאה מהחדר, אבל הקמפיין שלה עשה את שלו

לבני הריצה את מזוז והצליחה. חסר היה לה שלא, אחרי שנכשלה בקדנציה הקודמת בהרצת המועמדת המועדפת עליה, פרופ' רות גביזון. הבחירה במזוז קצת מפתיעה משום שמקורבה ומי שהיה בן בריתה הפוליטי, השר לשעבר חיים רמון, מתעב את מזוז, שהוביל אותו משולחן הממשלה אל ספסל הנאשמים. ועם זאת, לבני רצתה גם את בן אור. מדובר במועמדת ראויה בהחלט שכאמור מבינה בפלילים, אך בחירתה עם מזוז מעצימה את הסינרגיה הבעייתית בין העליון לתביעה הכללית: לבחור שני קטגורים מובהקים כיועץ ששבר שיאים בהעמדה של פוליטיקאים לדין ומנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה. גם הצרימה הזאת סייעה לסלול את דרכה של ברון, שנתמכה בידי חברתה הטובה, חברת הוועדה השופטת אסתר חיות. אז נכון שחיות יצאה מהחדר בעת ההצבעה על ברון, אבל דבר לא מנע ממנה לעשות נפשות לחברתה, במיוחד בקרב עמיתיה לעליון, עוד לפני שנכנסו לחדר.

5. תם עידן גרוניס

בשלוש שנותיו כנשיא הוא הצליח למתן את מורשת ברק

הוועדה בחרה שלשום את מרים נאור לנשיאה הבאה של בית המשפט העליון, ובינואר יסתיים עידן גרוניס. המילה "עידן" מעט גדולה על נשיאות שארכה פחות משלוש שנים. ובכל זאת, גרוניס קודם לכס הנשיא כדי להנחית את בית המשפט ממרומי "הכל שפיט" שאליהם נסק העליון ב־28 שנות כהונתו של אהרן ברק בעליון כשופט וכנשיא. האם הצליח? מורשת ברק נצרבה בדנ"א השיפוטי של שופטי ישראל. גרוניס בהחלט הצליח להזיז את המחוג האקטיביסטי קצת למרכז הסקאלה. זה בהחלט לא מעט.