שר האוצר מפזר הצהרות שווא על תוספת לתקציבים החברתיים

המספרים מסתדרים, אמרו באוצר, רק לא היה לנו זמן לעבד אותם. במילים אחרות: רצינו לנצל את ההזדמנות כשנתניהו לא בארץ. בפעם הבאה נציג לכם מצג שווא אחר, בתקווה שתבלעו את הסיפור

במהלך הלחימה בעזה השתדל שר האוצר יאיר לפיד למתג את עצמו כאחד המבוגרים האחראים בקבינט, אבל אתמול הוא עטה על עצמו את חליפת הלוליין וטיפס אל מרומי הטרפז באוהל הקרקס. מול קומץ כתבים כלכליים שזומנו לבניין האוצר בירושלים ביצע לפיד "סלטו מורטלה" (קפיצת מוות) - תרגיל מרהיב שיכולה להיות לו רק אחת משתי תוצאות אפשריות: קהל מריע בהתלהבות או לוליין שמתרסק.

ובמקרה של לפיד, לא נעים לומר, האפשרות השנייה מתקבלת על הדעת הרבה יותר. האירוע של הצגת עיקרי התקציב שזימן אתמול שר האוצר הוא ללא ספק אחד המביכים שנראו בירושלים בשנים האחרונות. שבועות ארוכים מקיים לפיד דיונים בנושא התקציב עם ראש הממשלה, נאלץ להתפשר איתו על גודל התוספת לביטחון ומקבל ממנו משהו בתמורה, ובסוף הוא מכנס מסיבת עיתונאים ללא השתתפות השושבין הראשי שיצא לעצרת האו"ם בניו יורק.

הפוך, יאיר, הפוך

בנושא זה, שבו שר האוצר גוזל את התהילה מראש הממשלה ולהפך, לפיד אינו לבד. רק לפני שנתיים עשה נתניהו תרגיל דומה לשר האוצר הקודם יובל שטייניץ. משרדי ראש הממשלה והאוצר קיימו אז סדרת דיונים בנושא הגדלת יעד הגירעון. בסופו של דבר הציע שטייניץ לנתניהו להעלות את יעד הגירעון ל־3%, וקיבל את אישורו. שר האוצר תכנן להכריז על ההחלטה המוסכמת בכנס קיסריה שאמור היה להיפתח יומיים מאוחר יותר. יום לפני הכנס יצאה בשורת הגדלת יעד הגירעון מלשכת ראש הממשלה. שטייניץ, מי שהציע את המספר שאושר, נאלץ לשמוע על כך ברדיו.

המחטף שעשה אתמול לפיד לנתניהו יכול להישמע כעוד סיפור חביב על שר אוצר שפועל בדרכים לא מקובלות. הבעיה היא שהחיפזון שבו כונסה מסיבת העיתונאים הפך את האירוע לנלעג. מופיע שר אוצר שמשחרר לחלל האוויר חצאי אמיתות ומספרים חסרי פשר, שאין כל סיכוי שיתחברו זה לזה. וכדי להבין במה מדובר צריך להכיר תחילה את השפה האורווליאנית שנקט אתמול לפיד.

"שמעתי בימים האחרונים את הדיבורים על קיצוץ בתקציבים החברתיים. מן הראוי לפחות לדעת את העובדות לפני שמצהירים הצהרות: התקציבים החברתיים יגדלו השנה במיליארדי שקלים", הצהיר אתמול שר האוצר. הפוך, יאיר, הפוך. התקציב גדל בכל שנה על פי הגדרה, בין היתר משום שאוכלוסיית ישראל גדלה בקצב מהיר מזה של רוב מדינות המערב. ב־2015, למשל, יגדל תקציב הממשלה בכ־8 מיליארד שקל ויסתכם בכ־323 מיליארד שקל. זה הנתון שיש להתייחס אליו.

עכשיו בא האוצר ומציע תרגיל חשבונאי: ניתן עוד 6 מיליארד שקל לביטחון. ואולם, מכיוון שכל התוספת המאושרת לתקציב היא כאמור 8 מיליארד שקל, ומכיוון שאסור לממשלה לחרוג מתקרת 323 מיליארדי השקלים, נגיד ש־4.3 מיליארד שקל מהתוספת לביטחון היא "קופסה" תקציבית - תוספת חד־פעמית שמגבלות חוק התקציב לא חלות עליה. אבל 1.7 מיליארד השקלים הנוספים שיינתנו לביטחון כבר נכללים בתוספת של 8 מיליארד שקל. לכן כדי לא לחרוג ממסגרת התקציב המותרת אין כל אפשרות אלא לקצץ את אותם 1.7 מיליארד שקל מהתקציבים שכבר הובטחו למשרדים האזרחיים.

לא יהיה מנוס מקיצוץ והעלאת מסים

כדי להסביר את עמדתו מנה אתמול לפיד כמה מהתוספות העיקריות שיינתנו בשנה הבאה לתקציבים החברתיים: 1.8 מיליארד שקל לחינוך, 2.8 מיליארד שקל לבריאות, מיליארד שקל לביטחון פנים וחצי מיליארד שקל לרווחה. את תפקיד הילד שמצביע על מבושיו של המלך העירום מילא אתמול אחד מהעיתונאים שנכחו באירוע. חיברתי את המספרים שמנה שר האוצר, אמר אותו עיתונאי, ויצא לי 11 מיליארד. איך אתם יכולים לחרוג מ־8 מיליארד השקלים שמתיר לכם החוק?

המספרים מסתדרים, הבטיחו ראשי האוצר. ההסכמה עם נתניהו התקבלה שעתיים לפני כניסת החג, ולא היה לנו זמן לעבד אותם כמו שצריך. תנו לנו עוד יומיים, ניפגש פעם נוספת ונסביר הכל. או בשפה מובנת יותר: עבדנו בחיפזון כי שר האוצר רצה לנצל את חלון ההזדמנויות שבו ראש הממשלה לא בארץ. עכשיו נשב, נעשה כל מיני תרגילים ונציג לכם מצג שווא אחר, בתקווה שהפעם תבלעו את הסיפור. האמת הכואבת היא שגם בפעם הבאה המספרים לא יסתדרו, כי פשוט אי אפשר לרבע את המעגל.

וזה עוד לא הכל. אם תקציב הביטחון יגדל כאמור בשנה הבאה בסכום לא מתוכנן של 4.3 מיליארד שקל, ואם הגדלת יעד הגירעון ב־0.9% מהתוצר כבר משועבדת לרצון לא להטיל מסים נוספים בהיקף 10 מיליארד שקל, שבנק ישראל דיבר עליהם לפני ארבעה חודשים, מי בדיוק יממן כעת את אותם מיליארדי שקלים? גם במקרה זה, למרבה הצער, לא יהיה מנוס מהפרת ההבטחות של שר האוצר, והממשלה תהיה חייבת להטיל מסים נוספים בשנת 2015. כי בסופו של דבר גם פקידי האוצר יודעים שההצהרות על מאבק חסר פשרות בהון השחור ואפילו התרגיל היצירתי של שליחת יד לקופת הקרן הקיימת הם לא הדברים הכי רציניים בסיפור התקציב.