מי משלם על השקעה בחו"ל
שני פסקי דין שניתנו בשבועות האחרונים מחדדים את הצורך בבנייה נכונה של השקעות נדל"ן בעולם
דומה כי כל פרשה שמגיעה לפתחם של בתי המשפט בישראל מחדדת פן נוסף שנישומים טרם הפנימו. בשבועות האחרונים ניתנו שני פסקי דין חשובים של בית המשפט העליון אשר חזרו וחידדו, כל אחד מזווית שונה, את הצורך בבנייה נכונה של מבנה ההשקעות בחו"ל, ובמיוחד באפיק ההשקעה הנפוץ של נדל"ן בחו"ל.
בפסק הדין שניתן בפרשת ניאגו (ע"א 3102/12) נידונה השאלה מתי חברה שהתאגדה בחו"ל תיחשב לצורכי מיסוי כחברה זרה ולא תשלם מס על הכנסותיה השוטפות בישראל? באותה פרשה דובר בתושבי ישראל שהחזיקו בחברה ישראלית שעסקה במסחר בטקסטיל, אשר החליטו להקים חברה בחו"ל באיי בהאמה לניהול הפעילות מול הלקוחות בחו"ל. בית המשפט נדרש לשאלה האם החברה שהתאגדה בחו"ל נחשבת כתושבת ישראל לעניין דיני המס בישראל. השאלה העיקרית שאותה יש לבחון היא היכן מופעלים השליטה והניהול של החברה, דהיינו היכן נקבעת המדיניות העסקית של החברה והיכן מתקבלות ההחלטות האסטרטגיות. ככל שהשליטה והניהול מופעלים מישראל, תיחשב החברה כתושבת ישראל אף אם התאגדה פורמלית בחו"ל.
בפרשת ניאגו בחן בית המשפט מהיכן נוהלו לאמיתו של דבר עסקי החברה הזרה ומצא כי המנהלים בחו"ל שימשו כפלטפורמה מלאכותית בלבד ולא היו מעורבים בניהול העסקים באופן ממשי. לפיכך סווגה החברה הזרה כתושבת ישראל לעניין המיסוי.
פסק דין זה חזר וחידד את הצורך להפעיל שליטה וניהול אמיתיים בחו"ל, ככל שמבקשים לסווג חברה שהתאגדה בחו"ל כחברה זרה שאינה חייבת במס בישראל.
במקביל, ניתן בבית המשפט העליון פסק דין בפרשת יונסוף (ע"א 5468/12) שדן בכמה סוגיות בדיני המס שאחת מהן נוגעת להשקעות בחו"ל. בפרשה זו נחלקו הנישומים ופקיד השומה בשאלה למי שייך ההפסד מהשקעה בגיאורגיה. באותו מקרה דובר בהקמת חברה משותפת שתכליתה בנייה והפעלה של מרכז קאנטרי קלאב בעיר טביליסי בירת גיאורגיה. ההשקעה לא צלחה והמאמצים להצלת כספי ההשקעה עלו בתוהו. גם התביעה שהוגשה נגד היזם בגיאורגיה נדחתה. ההפסד ההוני נרשם בספרי החברה שבבעלות מר יונסוף, אך פקיד השומה קבע כי ההפסד מההשקעה הכושלת שייך למר יונסוף באופן אישי ולא לחברה שבבעלותו. בית המשפט בחן את העברת כספי ההשקעה, את הסיווג בדו"חות החברה, את ההסכמים והתביעות והסיק כי אכן ההשקעה בוצעה בפועל על ידי מר יונסוף באופן אישי ולא על ידי החברה.
בהתאם לכך, נזקף ההפסד ההוני לנישום באופן אישי ולא לחברה שבבעלותו. כמו כן, כספי ההשקעה של בעל המניות שיצאו מקופת החברה סווגו כמשיכת דיבידנד, כך שבעל המניות נדרש לשלם מס על סכום ההפסד. תוצאה קשה זו, הגם שהיא מוצדקת לאור נסיבות המקרה, מחדדת את הצורך בבחינה מראש של אופן רישום ההשקעה. כך לדוגמה, אילו ההשקעה היתה נעשית מראש מהחברה, באופן פורמלי ומסודר, אזי ההפסד ההוני היה נזקף לזכות החברה וניתן לקיזוז כנגד רווחי ההון שלה. כמו כן, היה נחסך המס החל על משיכת הדיבידנד על ידי הבעלים. לעומת זאת, אם לדוגמה היה צפוי רווח הוני ממכירת ההשקעה בתוך פרק זמן קצר, הרי שברוב המקרים היתה עדיפות לבצע את ההשקעה באופן אישי ולא בחברה ובכך לשלם מס של 25% או 30% ברמת היחיד במקום לשלם מס דו־שלבי (26.5% ברמת החברה ו־30% בחלוקת הרווח נטו כדיבידנד ליחיד). בשיקולים אלה באים בחשבון נכסים והשקעות נוספים הן של בעל המניות והן של החברה, הפסדים צבורים בידי כל אחד מהם ושיעור המס החל במדינה הזרה.
תגובה אחת לכתיבת תגובה