דו"ח טכנולוגי
קיבלת WiFi חינמי? טוב מאוד; עכשיו תן לנו את בנך הבכור
ניסוי שנערך בבריטניה הראה עד כמה אנשים לא מודעים לסכנות של חיבור אינטרנט פומבי בחינם, פייסבוק מצאה עוד דרך להרוויח כסף מהלייקים שלכם ואיזה טריק טכנולוגי למד ג'ורג' קלוני מסטרינגר בל
הילד שלך שייך לנו
מה קורה כשאתם מתחברים לנקודת WiFi פומבית? לא פעם עולה איזה עמוד אינטרנט ומציג לכם תנאי הסכם שצריך לקרוא. כנהוג, רוב המשתמשים לוחצים על Agree ופשוט ממשיכים בגלישה - במיוחד כשמדובר בחיבור פומבי בחו"ל, שבהרבה עסקים עולה כסף ואתם רוצים כבר להתחבר לפייסבוק ולבדוק כמה לייקים קיבלה התמונה האחרונה שפרסמתם.
אבל מה בעצם קורה אחרי שאתם חותמים על ההסכם? בפועל, ספק ה-WiFi יכול במקרים רבים לעשות מה שהוא רוצה עם המכשיר שלכם: לאסוף מידע, לרגל, לתקוע לכם תוכן פרסומי ועוד. אגב, האקר מוכשר יכול למלכד את רשת ה-WiFi כך שברגע שתסכימו לתנאי השימוש, הוא יקבל גישה מלאה לחשבונות המקוונים שלכם.
ניסוי שנערך בלונדון הראה עד כמה אנשים לא קוראים את החוזה: הוא הכיל "סעיף הורדוס" - על שם האגדה הנוצרית לפיה הורה הורדוס להרוג את כל הילדים שנולדו בליל לידתו של ישוע. בסעיף נכתב שתמורת הגישה החינמית לאינטרנט, מוותרים המשתמשים על ילדם הראשון לעולמי עד. החברה הפינית שערכה את הניסוי, שמטרתו היתה העלאת מודעות לסכנות של חיבור בלתי ידוע, אמרה כי לפנים משורת הדין היא לא תיקח את הילדים.
החיבור לשירותים מקוונים מכל סוג מחייב אישור תנאי שימוש. זה אמנם לוקח זמן ומעיק - אבל חשוב לקרוא אותם כדי לדעת על מה אתם מוותרים ולאילו סכנות אתם נחשפים.
הפתעה: אפליקציית מעקב עוקבת
לפני כעשור, כשרכש רופרט מרדוק את מייספייס בהרבה יותר מדי מיליוני דולרים, הוא העיר בגועל "ברכותי, נכנסנו לעסקי ה-stalking". ואם הוא חשב שמייספייס היא כלי ל-stalking, המילה הקשה לתרגום שמשמעה מעקב בלתי רצוי, עוין, ובלתי חוקי אחרי מישהו, הוא עוד לא ראה כלום.
הממשלה הפדרלית של ארה"ב עצרה בסוף השבוע את חאמד אכבר, מנכ"ל חברת Invocode, שיצרה ושיווקה את האפליקציה StealthGenie - אפליקציה שמטרתה היא, ובכן, לאפשר לכם לעקוב אחרי אנשים. מדובר בכתב האישום הראשון מסוגו.
מה עושה StealthGenie? אתם מתקינים אותו על טלפון של מישהו אחר והוא מאפשר לכם לדעת לאן האיש הזה הולך ואפילו לקבל התרעות כשהוא נכנס לאזור מסוים. כמו כן, הוא מאפשר לכם לעקוב אחרי המיילים, הודעות הטקסט, לוח השנה, התמונות, הסרטונים ואנשי הקשר של המטרה. כל אלה, כמובן, מופעלים ללא ידיעת בעל המכשיר. לצורך כך, עליך להחזיק בגישה פיזית למכשיר המטרה.
אז מה המטרה של כל זה? לא קשה לנחש. בכתב האישום, טוענת הממשלה שאכבר יצר אפליקצייה שהמטרה שלה היא לספק כלי לסטוקרים למיניהם. בין השאר, נטען בכתב האישום, החברה של אכבר מכרה את האפליקציה במודע לאנשים שחשדו בבני הזוג שלהם בבגידה. זה נרמז בבוטות, בין השאר, בפרסומת של החברה.
נקודה בעלת עניין היא שאכבר היה יכול לחסוך לעצמו את כל הצרות האלה, אם רק היה מקפיד לשווק את האפליקציה שלו להורים. מסתבר שמה שאסור לעשות לבני הזוג שלכם, לגמרי מותר לעשות לילדים שלכם.
ונעבור לאפליקציית מעקב מצליחה הרבה יותר.
כשלייקים הופכים לכסף
עולם הפרסום כמרקחה: פייסבוק מתכוונת לעשות צעד חדש ונועז ולאפשר למפרסמים להציג לכם פרסומות באתרים אחרים - על סמך המידע שמסרתם לפייסבוק בפייסבוק.
איך זה יעבוד? לא מסובך. הבעתם עניין בפייסבוק בצילום ובמיוחד בעדשה ספציפית? כשתגיעו לאתר הצילום החביב עליכם, המודעה שתמתין לכם תדע זאת ותציג את העדשה באופן חושני במיוחד. מתלבטים בפומבי האם לרכוש את האלבום החדש של מה-שמו? כשתגיעו לפורום המוזיקה, תהיה שם מודעה שתמתין רק לכם - ולבעלי עניין אחרים במה-שמו, כמובן - שתשכנע אתכם שחייכם לא יהיו חיים, אם לא תשלישו לחברת ההקלטות של מה-שמו כמה זלוטס.
אין כל חדש בזה שפייסבוק אוספת את כל המידע שלכם. בזה שהיא מוכרת אותו למפרסמים, גם אין חדש (מזה היא חיה). אבל עכשיו היא מרחיבה את עסקי המכירה אל מעבר לגבולותיה הטבעיים. השאלה המעניינת באמת, שמטבע הדברים לא עלתה, היא האם פייסבוק תשלב את המידע על מה שמעניין אתכם יחד עם המידע על האתרים שבהם אתם מבקרים – מידע שיש לה בגלל כפתורי הלייק שפזורים כמעט בכל מקום.
הפתרון המתבקש הוא לא לספר לפייסבוק כלום - לא לפרט תחומי עניין בפרופיל ובאופן כללי לא לומר שום דבר בפומבי על החיים שלכם. למעשה, הפתרון המתבקש הוא לסגור את חשבון הפייסבוק, אבל זה כנראה לא יקרה. אפשרות אחרת: הקליקו על מודעות בפייסבוק בלי לקנות כלום.
תושבי הונג קונג בעקבות עיראק
המשטר הקומוניסטי הסיני, ככל הנראה המשטר הרצחני ביותר בהיסטוריה, מנסה בימים האחרונים לדכא מהומות שפרצו בהונג קונג. הן פרצו אחרי שהמשטר הודיע שבכוונתו לקבוע מראש את התוצאות של הבחירות המתוכננות ל-2017.
כשקיבלה סין לחזקתה את הונג קונג, לפני כ-17 שנים, היא התחייבה שלא לפגוע בחירויות של תושבי האי והטריטוריות סביבו שהתרגלו לסטנדרט בריטי של חירות. מצד שני, המפלגה לא ממש יכולה לאפשר בחירות חופשיות בהונג קונג, כי מי יודע במי יבחרו שם ואיך זה ישפיע על סין עצמה. לך תסביר לצעיר המעודכן משנחאי שמה שמותר להונג קונגי אסור לו.
אז המפלגה הודיעה על הכוונה לזייף את הבחירות - ספציפית, לקבוע מי יורשה "להתמודד" בהן - והיא ידעה שתושבי הונג קונג יצאו לרחובות. היא החלה בקמפיין צנזורה יוצא דופן בסין וחסמה את הגישה בפני גוגל והמון שירותים אחרים. המהומות החלו ובינתיים לא נראה שהן עומדות לשכוך.
המתקוממים מכירים את האויב, הם יודעים שהוא רגיש לביקורת מבחוץ ועוד יותר מכך לפחד שמא הביקורת תחלחל פנימה. הם גם יודעים שאין לו שום בעיה לנתק את הרשת, אם זה יעזור לו. אז בימים האחרונים, חלה צמיחה מהירה בשימוש באפליקציית Firechat בהונג קונג. אתם אולי זוכרים אותה - זו האפליקציה שמאפשרת תקשורת שלא באמצעות הרשת, זו שהשתמשו בה העיראקים כשהממשלה שם, בעקבות ההצלחות הראשוניות של דאע"ש, ניסתה לסגור את הרשת. עוד סיבה לשימוש בה היא העובדה שריבוי המידע שהפיצו המתקוממים כמעט והכריע את רשת הסלולר המקומית.
אפל בערפל
אפל מוצאת את עצמה בעמדה החביבה שלה: עטויה בשמועות שמקורן לא ברור. מה שדי ברור הוא שלשם שינוי, בחברה כנראה לא אוהבים את החוויה. כזכור, התחום האמיתי שבו אפל מגלה יצירתיות הוא העלמת המס: תרגילי מס איריים ואחרים, שמטרתם לוודא שגם כאשר הכסף שלה נמצא בפועל בארה"ב, היא יכולה להעמיד פנים כאילו הוא לא ובהתאם לא לשלם מסים.
על פי דיווחים של הפייננשל טיימס, הנציבות האירופית שוקלת לתקוע לאפל קנס חסר תקדים בגודלו, תוך שהיא מאשימה אותה בהעלמת מס בסיוע מדינה. בין השאר נטען כי הנציבות מצאה שאפל השיגה את הדילים המשונים שלה עם אירלנד אחרי שהגיעה להבנות - בואו נקרא להן "יוצאות דופן" - עם פקידים אירים, במסגרתן היא הבטיחה להשקיע במדינה תמורת סיוע בהעלמת מס.
אפל החלה להעביר את המסים שלה לאירלנד כבר ב-1980 והגיעה להסכמים חדשים איתה ב-1991 וב-2007. על פי ההערכות, תרגיל המסים הזה חסך לאפל 74 מיליארד דולר (!) בין 2010 ל-2013. מצד שני, יש מי שטוען בתקיפות שזה לגמרי לא הסיפור, או על כל פנים לא לב הסיפור, ושמי שהולך לחטוף את המכות הכבדות באמת לא תהיה אפל, אלא דווקא ממשלת אירלנד. שזה הגיוני במידה, כי לוקח השוחד תמיד אשם יותר מנותן השוחד.
קצרצרים
1. השחקן ג'ורג' קלוני, שנישא לאחרונה לבחירת ליבו, עורכת הדין אמאל אלמודין, חשב על דרך מתוחכמת למנוע דליפת תמונות לא רצויות מהחתונה: האורחים קיבלו כולם טלפונים חד פעמיים (צפי "הסמויה" מכירים אותם בשם Burners). שהנחת היסוד היא שאם אתם שולחים תמונה, למארגני האירוע ידוע מי אתם. זה לא בלתי ניתן לעקיפה – תמיד אפשר לצלם תמונה, לשלוח אותה למכשיר אחר ולהפיץ אותה משם ואז למחוק אותה. הפתרון של משפחת קלוני נשען ככל הנראה בעיקר על רצונם הטוב של האורחים.
2. משטרת בריטניה והתביעה שלה לא מוותרות: אחד-אחד, הן מביאות את השרצים שפרסמו איומי אונס בטוויטר כלפי פעילות וחברות פרלמנט לדין. אחד התולעים, ברנש בשם פטר נאן, נידון השבוע לארבע וחצי חודשי מאסר בפועל בגלל איומים שפרסם בטוויטר - או, במילים אחרות, קיבל עונש חמור יותר ממה שלא מעט אנסים מקבלים בישראל. בית המשפט הבהיר שאיום מקוון הוא איום, לא מילים בעלמא. הלוואי עלינו.
3. ונישאר בבריטניה: ממשלתה הורתה על עריכת בדיקה מקיפה של כלכלת השיתוף - מ-AirBnB ועד חברות המוניות המפוקפקות החדשות, אובר וליפט. המטרה היא לברר כיצד לקדם אותה - השמרנים בבריטניה רוצים להפוך את בריטניה למובילה בתחום. הסקירה כוללת בעיה מרכזית: היא מבקשת מידע מהעסקים שמספקים את השירות, ומהלקוחות שמקבלים אותו - אבל לא מהעובדים שצריכים לספק אותו בפועל. בעיה נוספת: הסקירה תיערך על ידי המייסדת של חברת Love Home Swap, חברה שעוסקת בהשכרה קצרה של בתים, ושטוענת שהיא הגדולה מסוגה בעולם. בהתאם, היא גם תושפע באופן משמעותי מכל רגולציה ממשלתית.
4 תגובות לכתיבת תגובה